|
|
עמוד:232
התיישבות הטמפלרים בארץ ישראל הטמפלרים )חברי "כת ההיכל"( היו חברי תנועה דתית נוצרית פרוטסטנטית, שצמחה בדרום גרמניה באמצע המאה ה19- ומטרתה הייתה לקרב את הגאולה על ידי התיישבות בארץ ישראל. מאות משפחות מהתנועה הגיעו לארץ מגרמניה, ובין 1868 ל1907- הקימו בה מושבות: חלקן מושבות עירוניות - בחיפה, בירושלים וביפו, וחלקן מושבות חקלאיות - שרונה )תל אביב של היום(, וילהלמה )בני-עטרות של היום(, וולדהיים )אלוני אבא( ובית לחם הגלילית )בגליל התחתון(. המושבות הטמפלריות תוכננו בידי אדריכלים מקצועיים בסגנון אירופי, והידע המקצועי שלהם שימש גם לתכנונן של המושבות העבריות שקמו באותה תקופה. הטמפלרים עסקו בארץ בחקלאות, במסחר ובתיירות, וכמו כן הם הקימו מפעלים, חברות נסיעות וחברות הובלה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הוגדרו הטמפלרים על ידי שלטון המנדט בארץ כאוכלוסיית אויב, וזאת בגלל הזדהותן של רוב משפחות הטמפלרים עם השלטון הנאצי. הם הוחזקו בהסגר, ולאחר מכן הוגלו מהארץ, רובם לאוסטרליה. בשנת 1962 שילמה ממשלת ישראל פיצויים לטמפלרים וליורשיהם עבור אדמותיהם ורכושם בארץ. המושבות העבריות היו שונות מהיישוב הכפרי הערבי שהיה קיים בארץ באותה תקופה - הן נבנו בסגנון אירופי מתוכנן, מסודר ומרווח, בשונה מהבנייה המכונסת והצפופה של הכפר הערבי. הרחוב הראשי של המושבה היה רחב, ולאורכו נבנו מוסדות הציבור: בית כנסת, בית ספר, בית עם, בית מרקחת, סניף דואר, אכסניה, ובית הפקידות של אנשי הברון רוטשילד. גם בתי האיכרים נבנו לאורך הרחוב הראשי. לכל בית הוצמדה חלקת קרקע בת 15-10 דונם, ובה גידלה המשפחה עצי פרי, ירק ומשק חי. בשולי המושבה היה לכל משפחה שטח קרקע גדול יותר, ובו גידלו מטעים כמו שקדים, זיתים, גפנים ועצי תות. המושבות היהודיות הראשונות דמו בתכנונן למושבות שהקימו בארץ ה"טמפלרים". )ראו מסגרת( בשנים הראשונות סבלו תושבי המושבות מקשיים כלכליים חמורים. מי שהתגייס לעזרתן היה הברון רוטשילד, שתמך בהן בעזרת הונו ויוזמותיו הכלכליות. בסיועו עברו המושבות לחקלאות מודרנית ולגידולי תעשייה כגון גידול תות לייצור משי וגידול גפן ליין. הברון רוטשילד אף הקים שני יקבים - בראשון לציון ובזיכרון יעקב - ומפעל לתעשיית משי )שלא צלח( בראש פינה.
|
|