|
|
עמוד:229
אפשר למצוא דיור זול יותר, והן כולן שומרות על זיקה ליישובי האם בני ברק וירושלים. אלה האחרונות ממשיכות לשמש כמרכזים תורניים ועסקיים לאוכלוסייה של הערים החדשות. עד להקמתה של ביתר-עילית, העמדה המקובלת הייתה לא להתיישב מעבר לקו הירוק, אך אילוצים כלכליים גברו על האילוצים האידאולוגיים, ואז קמו מודיעין עילית )היושבת על הקו הירוק( ועמנואל בשומרון. כיום, 87% מהאוכלוסייה החרדית בישראל מתגוררת במרחב שבין ירושלים, בני ברק ואשדוד, והיא מכונה ”מרחב המשולש החרדי". נפרט כמה קשיים המאפיינים את הערים החרדיות: • משפחות רבות בערים אלה הן משפחות גדולות המקבלות הקלות במיסים. רוב הגברים עוסקים בלימוד תורה, ואלה שעובדים יוממים אל מחוץ לערים. כתוצאה מכך הערים מתקשות ליצור בסיס מסחרי וכלכלי עצמאי. כיום, בניסיון להגדיל את התקציבים של הרשויות המקומיות, נעשים ניסיונות להרחיב את שירותי המסחר והעסקים בערים אלה, גם תוך התקשרות עם יזמים לא חרדיים. • בערים החרדיות נעשה שימוש רב בתחבורה הציבורית, שכן לכ76%- מהמשפחות אין רכב פרטי. התלות בתחבורה הציבורית, על פי לוח הזמנים והמסלולים הקבועים שלה, פוגעת ביכולת הניידות של תושבי הערים החרדיות, במיוחד בערים החדשות, המרוחקות מן המרכז. • בתוך העדה החרדית נוצר תהליך של בידול גאוגרפי בין הדור הצעיר המתגורר רחוק, בערים החדשות, לבין הדור הוותיק, שנשאר מרוכז ביישובי האם. תהליך זה שובר את אורח החיים המסורתי של המשפחה המורחבת, המבוססת על תלות ועל קירבה גדולה בין דור ההורים לדור הבנים. לאחרונה עלו הצעות להקמת 2 ערים חרדיות נוספות: האחת - חריש, בנחל עירון, והשנייה - כסיף, סמוך לעיר באר שבע. המצדדים בהצעות אלה מזכירים את המחסור הגדול בדיור למשפחות חרדיות, ואילו המתנגדים דורשים להוסיף את היישובים החדשים רק בתוך ”המשולש החרדי", בגלל חשיבות הזיקות המרחביות בתיפקוד היום-יומי בין היישובים החרדיים לבין עצמם. ד:119 האוכלוסייה החרדית בישראל, 2006 ד:118 חנות בעיר החרדית בני ברק, שהסחורה בה, כמו בבתי עסק אחרים, מותאמת לאוכלוסייה החרדית בןץזך בהץאזגק בהאצגק
|
|