|
|
עמוד:228
הערים החרדיות החדשות ערים חרדיות הן ערים שכל אוכלוסייתן דתית-חרדית, השומרת על בידול מרחבי בגלל אורח החיים הייחודי שלה. )ראו עמ' 25( בעיר החרדית קיימים שירותים מקובלים כמו שירותי מסחר, חינוך, בריאות, בנקאות, שירותים ציבוריים, ובנוסף יש בה מענה לצרכים ייחודיים של הקהילה החרדית: מספר רב של בתי כנסת, מקוואות, ישיבות וכדומה. השטח המיועד למוסדות החינוך כמעט כפול בגודלו מזה של העיר הישראלית הממוצעת, ואילו השטחים לפעילות של תרבות, נוער וספורט הם כשליש מאלה הקיימים בעיר הישראלית הממוצעת. הגורמים לכך הם שיעורי הריבוי הטבעי הגבוהים של האוכלוסייה החרדית )כ,6%- בהשוואה ל1.4%- בכלל האוכלוסייה(, ומספר הילדים הגדול בכל משפחה. זאת ועוד, החינוך החרדי מפוצל לחינוך נפרד לבנים ולבנות, והוא גם מפוצל לזרמים שונים. השטחים המיועדים לפעילות פנאי וספורט מצומצמים, שכן אוכלוסייה זאת משקיעה את רוב זמנה בלימוד פורמאלי ואינה מפנה זמן רב לפעילות פנאי. בעיר בני ברק ובשכונות החרדיות בירושלים מצויים הריכוזים הגדולים ביותר של אוכלוסייה חרדית בישראל. שתי ערים אלה מוגבלות ביכולת ההתרחבות שלהן מול הביקוש הרב לדיור, הנובע מהגידול המהיר של האוכלוסייה. הביקוש הרב גורם לעליית מחירי הדיור מעבר להישג ידן של משפחות צעירות, ודוחק אותן לפתרונות אחרים. בעבר, עיקר ההתפשטות של האוכלוסייה החרדית הייתה בתוך הערים, ובעיקר לתוך שכונות חילוניות או שכונות מעורבות באוכלוסייה מסורתית וחילונית, בדרך של ”חדירה והורשה" - האוכלוסייה המקורית נדחקה החוצה והוחלפה באוכלוסייה חרדית. כיום אנו עדים לתהליך חדש, תהליך שבו האוכלוסייה החרדית עוברת להתגורר בערים חרדיות חדשות המוקמות במיוחד עבורה, בהן ביתר עילית )1988(, מודיעין עילית )1991(, רמות בית שמש )1995( ואלעד )1998(. בערים החרדיות החדשות ד.117 מראה כללי של העיר החרדית אלעד, ליד ראש העין. העיר נוסדה בשנת 1998 וכיום )2006( חיים בה 28,600 תושבים
|
|