|
|
עמוד:214
ההתיישבות הערבית השנים הראשונות לקיומה של המדינה גרמו למהפך במערך היישובי של האוכלוסייה הערבית בארץ ישראל. בנסיבות של מלחמת העצמאות, התרוקנו מתושביהם ונהרסו כמה מאות כפרים, ערים ושכונות, שחלקם היו מיושבים באוכלוסייה ערבית במשך דורות. שטחים אלה עברו לשליטתה של המדינה הצעירה, והם יצרו יחד מאגר עצום של קרקעות שעמד לרשותם של קובעי המדיניות בעת שניגשו לעצב את המפה היישובית החדשה של ישראל. התרוקנות היישובים הערביים מתושביהם במהלך המלחמה התנהלה בהדרגה, לפי הנסיבות ולפי התקדמות המלחמה. התושבים שעזבו ראשונים היו בני המעמד העליון והמעמד הבינוני ביפו ובירושלים, וכן בני כפרים ששכנו בקירבת ריכוזי אוכלוסייה יהודית באזור ירושלים ובמישור החוף. לאחר מכן יצאו גם התושבים הערבים של חיפה וטבריה. בשלבים הבאים התנהלה היציאה של האוכלוסייה הערבית לפי אזורי הקרבות ותזוזת קווי החזית, אשר שינו את מקומם ככל שצה"ל הרחיב את השטחים שבשליטתו. הערכות שונות לגבי מספר הערבים שעזבו את תחומי מדינת ישראל נעות בין 630,000 ל750,000- תושבים. תפרוסת האוכלוסייה הערבית לאחר קום המדינה בסוף 1949 נמצאו בתחומיה של מדינת ישראל כ160- אלף תושבים ערבים, והם היוו 7.3% מכלל אוכלוסיית ישראל באותה עת. רוב האוכלוסייה הערבית בישראל שלאחר 1948 התקבצה בשלושה ריכוזים גאוגרפיים, כולם בפריפריה של המדינה החדשה: • הריכוז הגדול ביותר היה בצפון, בעיקר בגליל התחתון. כאן נותרה אוכלוסייה ערבית גדולה, יחסית, ביישובים שהקרבות לא הגיעו אליהם ישירות, כולל בערים נצרת ושפרעם. עם הפסקת הקרבות הצטרפו אליהם פליטים שפונו מיישובים אחרים או שיישוביהם נהרסו במלחמה. • הריכוז השני היה בשוליים המזרחיים של מישור החוף המרכזי, על מורדות הרי שומרון. שם נותרו יישובים ערביים רבים, על תושביהם, לאורך רצועת שטח צרה. רצועה זאת הועברה לשליטתה של מדינת ישראל בהסכם שביתת הנשק בין ירדן לישראל )בשנת 1949(, וכללה בין השאר את אום אלפחם, טייבה וכפר קאסם. • הריכוז השלישי היה בדרום הארץ, בנגב הצפון-מזרחי. שם התרכזה האוכלוסייה הבדווית שנותרה בארץ לאחר שחלק גדול ממנה יצא למצרים ולירדן. שלושת הריכוזים הערביים התאפיינו בעיקר באוכלוסייה כפרית, שישבה ביישובים קטנים עד זעירים. מהאוכלוסייה העירונית הערבית נותרו מעטים בערים המעורבות: בערים הגדולות - ירושלים )שנחלקה בין ישראל לירדן(, חיפה ויפו )שאוחדה ב1949- עם תל אביב(, וכן בנצרת ובערים הבינוניות בגודלן - עכו, לוד ורמלה. דגמי הפיזור של האוכלוסייה היהודית והאוכלוסייה הערבית לאחר קום המדינה היו שונים: האוכלוסייה היהודית התקבצה ברובה במרכזה של המדינה, ואילו האוכלוסייה הערבית התרכזה בשוליה של המדינה. )ד101( ד:100 זרעין, כפר ערבי נטוש בעמק יזרעאל, 1948
|
|