|
|
עמוד:110
ימת הכינרת הכינרת משמשת כמאגר המים המרכזי של ישראל. הימה יכולה להכיל כ4- מיליארד מ"ק מים, והיא ניזונה מן הירדן ומשאר הנחלים המתנקזים אליה מרכסי ההרים שבסביבתה - החרמון, הגולן, הרי נפתלי והרי הגליל המזרחי. המים נשאבים מהכינרת ומועברים למרכז הארץ ולדרומה באמצעות המוביל הארצי. מים נוספים נשאבים ממנה לשימושם של היישובים שמסביבה. הכינרת היא רגאמ םימ ילועפתוכמות המים שאפשר לשאוב ממנה אינה קבועה - היא תלויה בכמות הגשמים השנתית היורדת בןגא זוקינה שלה ובכמות השלגים היורדים באזור החרמון. כמות המים שאפשר לשאוב נקבעת לפי סלפמ םימה בימה )ראו איור(. המפלס העליון של הכינרת מוגדר בגובה של ,-209 כלומר: 209 מטרים מתחת לפני הים, וכאשר המים מגיעים אליו קיימת סכנת הצפה של החופים שמסביב לכינרת. המצב הזה נדיר למדי, וכשהוא מתרחש פותחים את סכר דגניה הנמצא בדרום הימה, ומזרימים את עודפי המים מן הכינרת לירדן, ומשם לים המלח. )בפעם האחרונה נפתח הסכר בחורף .1992-1991( המפלס התחתון של הכינרת מגדיר את קו הגובה המינימאלי של מי הימה - קו שמתחתיו אין לשאוב יותר מים, בגלל סכנת פגיעה באיכותם. במשך שנים הוגדר מפלס זה בגובה של ,-213 כלומר 213 מטרים מתחת לפני הים. לעתים, בשנות בצורת, מחליטים להמשיך ולשאוב מתחת למפלס התחתון, אך אז מתעורר ויכוח עד לאיזה גובה ניתן לשאוב בלי לפגוע באיכות של מי הכינרת. לדוגמה, בשנות הבצורת ,2001-1999 שאבו מים מן הכינרת עד למפלס של -215.5 מטרים. אגב, בחורף 2003-2002 ירדו גשמי ברכה ששבו ומילאו את הכינרת עד המפלס העליון. )ג4( זוק ג.3 מפלס המים בימת הכינרת ג.5 הכינרת בסתיו 1998 ג.4 מפלס המים בכינרת בשנים 2004-1994
|
|