|
|
עמוד:59
על עליית יהדות אתיופיה במאה השנים האחרונות עלו לארץ עשרות-אלפים מיהודי אתיופיה. עד לשנות ה80- הייתה זו עלייה של קבוצות קטנות ושל בודדים. מאז 1984 הגיעו ארצה רבים מבני העדה, וזאת בשני גלי עלייה גדולים: מבצע משה ומבצע שלמה. מבצע משה התרחש בשנת ,1984 וכלל 8,000 נפש. היה זה מבצע מסובך ומסוכן. הקושי המרכזי נבע מכך שמאז 1974 נסגרו גבולות אתיופיה והמשטר מנע הגירת תושבים. באמצעות משא ומתן חשאי שניהלו מדינת ישראל וגורמים בין-לאומיים, הסכימו שלטונות סודאן הסכמה שבשתיקה שיהודי אתיופיה יעברו דרך מדינתם, למרות היותה מדינה מוסלמית עוינת, ומשם ימשיכו לישראל. הדרך למחנות הזמניים שהוקמו בסודאן הייתה קשה ומסוכנת. המסע של קבוצת יהודים, שהחל בעיר גונדר, היה כרוך בהליכה ברגל של מאות קילומטרים באזורים הרריים, באזורי ביצות ומדבר, במשך ימים וחודשים רבים. לעתים לווה המסע ברעב ובצמא, במחלות, בהתקפות של שודדים וברדיפות של כוחות המשטרה והצבא. רבים, ובמיוחד מקרב הילדים והקשישים, לא עמדו במסע ונפטרו בדרך מסודאן. לעתים לאחר זמן ממושך - חודשים ואף שנים - של שהייה במחנות, הועלו יהודי אתיופיה ב”רכבת אווירית” לישראל. מבצע שלמה התרחש בשנת ,1991 וכלל 14,000 נפש. המבצע אורגן כאשר באתיופיה השתוללה מלחמת אזרחים וגברה הסכנה לשלומם של היהודים בתחומה. במסגרת המבצע, שנערך במשך 37 שעות, הובאו העולים מבירת אתיופיה, אדיס אבבה, לישראל ב40- טיסות. תארו את הק שיים של יהודי אתיופיה )התייחסו גם לבעיית ה"פלשמו רה"(. היעזרו בפריטים שבספרייה הווירטואלית. פרסום "מבצע משה" מתיה קם בין אתיופיה לישראל אתר אינטרנט בשנת 2000 הגיע מספרם של יוצאי אתיופיה בישראל לכ80,400- בני אדם. גופים רשמיים רבים, כמו הג'וינט, הסוכנות היהודית ואנשים פרטיים, פועלים רבות כדי לסייע לעולי אתיופיה להיקלט בארץ, אך במקרים רבים קליטתם נתקלת בקשיים. תרבותם ואורחות חייהם שונים מאוד מאלה המתקיימים בישראל. מצבם הבריאותי של רבים מן העולים היה ירוד כשהגיעו, ורמת ההשכלה שלהם הייתה נמוכה. העולים ציפו להגיע לארץ הקודש הנכספת כפי שראו אותה בדמיונם, אבל רבות מציפיותיהם נכזבו. יתר על כן: העולים, שסבלו באתיופיה מאפליה ומגזענות בשל היותם יהודים, נתקלו, ועדיין נתקלים כאן לעתים, בהתנהגויות של אפליה וגזענות בשל היותם שחומי עור. רוב העולים האתיופים שוכנו באתרי קרוואנים, ושהותם באתרים אלה התארכה. עם השנים הפכו אתרי הקרוואנים למוקדים של עוני ומצוקה חברתית. כיום רוב עולי אתיופיה גרים במגורי קבע, בריכוזים גאוגרפיים של בני העדה. חלקם עדיין לא השתלבו בחיים בארץ, ולמעלה ממחציתם נמצאים מתחת לקו העוני. בתחום החינוך הופנו ילדי העולים מאתיופיה לחינוך הממלכתי-דתי, שכן רובם היו שומרי מצוות. דבר זה יצר עומס רב על המערכת הממלכתית-דתית, ובמוסדות מסוימים הגיע שיעורם של העולים לכ80%- מכלל התלמידים - דבר שיש בו כדי לפגוע בשילובם בחברה הישראלית.
|
|