|
|
עמוד:310
אובדן החול מרבית החול בחופי ישראל מגיע מהדלתא של הנילוס באמצעות זרמי הים והגלים, והוא מושקע בהדרגה לאורך החופים. לחופים שבדרום הארץ, השוכנים קרוב יותר לדלתא, מגיעות כמויות גדולות של חול, וככל שמצפינים כן כמויות החול הולכות וקטנות. במשך אלפי שנים נשמר האיזון בין כמויות החול שהגיעו לארץ בדרך זאת, לבין כמויות החול שהוסעו מחופי הארץ על ידי הגלים והרוח. מאז ראשית המאה ה20- מפרה פעילותו של האדם את האיזון הזה, ומצטמצמות כמויות החול המצויות בחופי הארץ. שני גורמים עיקריים פגעו במאזן החולות של ישראל: .1 כריית חול לצורכי בנייה - בתחילת המאה ה,20- עם העלייה בקצב הבנייה ובשימוש בבטון, גבר גם קצב כריית החול )שהוא אחד ממרכיבי הבטון(. עד שנחקק החוק האוסר על כריית חול מחופי הארץ בשנת ,1965 אבדו כ10- מיליון מ"ק חול מחופי הארץ. לקטעי חוף רבים נגרמו נזקים חמורים, וחלקם לא השתקמו עד היום. גם כיום, בתחילת המאה ה,21- קשה לפקח על כריית החול, ובחופים אחדים עדיין נמשכת כרייה לא חוקית בממדים קטנים. .2 בניית מבנים ימיים לאורך החוף - לאורך חופי הארץ נבנו יותר מ50- מבנים ימיים כמו נמלים, שוברי גלים, מרינות ומעגנות, הבולטים מקו החוף לתוך הים. מבנים אלה עוצרים ומעכבים את תנועת החול צפונה. בניית נמל אשדוד, למשל, הביאה להצטברות של כמויות חול גדולות בצידו הדרומי של הנמל, ולצמצום כמות החול מצפון לנמל. הבעיה הוחמרה במהלך שנות ה,90- כאשר נבנו 3 מרינות - באשקלון, באשדוד ובהרצליה, ואם יאושרו הבקשות שהוגשו לבניית מרינות נוספות, המצב יחמיר עוד יותר. הצורך להקים מרינות התעורר עם התפתחות הספורט הימי והגעתן של יאכטות רבות לחופי הארץ, אבל נשאלת השאלה: האם יש לנו צורך במרינות רבות כל כך? יש הטוענים שהמרינות הקיימות כיום מספקות מקומות עגינה די הצורך, ואף יותר. אובדן החול מחופי הארץ בגלל כרייה ובגלל בניית המבנים בחוף הים, מסתכם ביותר מ20- מיליון מ"ק! זוהי כמות השווה לכמות החול שהייתה יכולה להצטבר במשך כ50- שנה!!
|
|