|
|
עמוד:309
מפרץ אילת באיזון עדין מפרץ אילת הוא מעין לשון ים ארוכה) כ180- ק"מ( וצרה )כ16- ק"מ( של ים סוף, וקיימים בו תנאים היוצרים מערכת אקולוגית רגישה. המפרץ משופע בנופים מרהיבים, בתופעות גיאולוגיות, בצמחים ובבעלי חיים מיוחדים, ומצויה בו שונית אלמוגים מהיפות בעולם. במפרץ מתקיימת גם פעילות אנושית רחבה, והמפגש בין המערכת האקולוגית לפעילות הכלכלית והתיירותית בשטח מצומצם, יוצר קירבה פיזית בין גורמים בעלי אינטרסים מנוגדים. כך, למשל, שונית האלמוגים נמצאת סמוך לנמל אילת. השונית יכולה להתקיים רק במים נקיים וצלולים בטמפרטורה מסוימת, והפעילות המתקיימת בנמל הסמוך עלולה לשנות את התנאים האלה ולגרום להרס השונית. רוב הפעילות האנושית במפרץ מתרחשת בחלקו הצפוני, שם מצויות שתי ערים - אילת בצד הישראלי ועקבה בצד הירדני, ושם נוצרים מרבית גורמי הזיהום )ו18(: • דלק ושמנים למיניהם - מקורם בתנועה ערה של כלי שיט )יאכטות, מכליות נפט, ספינות מטען גדולות ועוד(, בפעילות בנמלים ובמסופי הדלק )הירדניים והישראליים(, בפעילות במעגנות ועוד. דלק שדלף יכול להתפשט ולהרוס במהירות חלקים בשונית האלמוגים, שתהליך צמיחתה נמשך מיליוני שנים! • שפכים עירוניים - לשתי הערים יש מתקנים לטיהור שפכים, אבל לעתים יש תקלות הגורמות לגלישה של שפכים לא מטוהרים לא מי המפרץ. • אבק פוספטים - הטענת פוספטים על האוניות בנמלי עקבה ואילת, יוצרת ענני אבק השוקעים במי המפרץ, מעכירים ומזהמים אותם. לאחרונה נבנה מתקן הטענה משוכלל, המצמצם במידה רבה את כמות האבק הנפלט. • החקלאות הימית - גידול דגי ים בכלובים תת ימיים )ו19( עמד החל מסוף שנות ה90- במרכזו של מאבק ציבורי נרחב. הגופים הירוקים והמשרד לאיכות הסביבה טענו כי הפרשות הדגים ושאריות המזון שלהם, המגיעות לא מי הים שבסביבת הכלובים, גורמות ל"פריחה" של אצות המשתלטות על האלמוגים וגורמות למותם. כנגדם טענו מגדלי הדגים, שגורמים אחרים הם האחראים לזיהום ולפגיעה בשונית האלמוגים. בסופו של המאבק, ביוני 2005 התקבלה החלטת ממשלה ולפיה תכנית המיתאר הכוללת למפרץ אילת, ”תמ"א 13", אינה כוללת אפשרות להקים חוות חקלאיות במימי מפרץ אילת. החברה המחזיקה בכלובי הדגים חויבה בצו בית משפט להוציא את הכלובים מן הים עד לשנת .2008 במפרץ קטן כמו מפרץ אילת, שבו גורמי הזיהום מרובים ותחלופת המים נמוכה )משום שהוא כמעט סגור(, נחוצים פיקוח ושמירה יום-יומיים. לשם כך הוקמה באילת תחנה הפועלת יום ולילה למניעת זיהום הים )ו20(. אך לזיהום אין גבולות מדיניים, ולפיכך יש חשיבות רבה לשיתוף פעולה בין ארבע המדינות שיש להן מוצא לים זה - ישראל, ירדן, מצרים וערב הסעודית - בכל הנוגע לפיתוח המפרץ ולשמירה על איכותו. הביאו 2 דוגמאות לשימושי קרקע במפרץ אילת שיש ניגוד אינטרסים ביניהם, והסבירו כיצד אפשר למנוע פגיעה של שימוש קרקע אחד במשנהו. ו.19 כלובי הדגים במפרץ אילת ו.20 ספינת התחנה למניעת זיהום ים, בפעילות שוטפת ו.18 מקורות זיהום במפרץ אילת
|
|