|
|
עמוד:212
טיפים ■ צירוף שמני הוא צירוף שיש בו שם עצם. שם העצם הוא גרעין הצירוף השמני, ואליו יכולים להתלוות משלימים שונים. ■ משלימי שם העצם יכולים להיות: כמת )כל המשקפיים, ארבעה משקפיים(, כינוי שייכות )משקפיו(, תואר )משקפיים יפים(, כינוי רמז )המשקפיים ההם(, סומך )משקפי שמש( וצירוף יחס )משקפיים מפלסטיק(. ■ סדר המילים בתוך הצירוף השמני הוא קבוע למדי. הכמת ושם המספר באים בדרך כלל לפני שם העצם, והמשלימים האחרים - אחריו. ■ כל החלקים בצירוף השמני המשלימים את שם העצם הם לוואים. בצירוף כל בתי הקפה החדשים בעיר - שם העצם בתי הוא הגרעין של הצירוף, וכל יתר המשלימים הם לוואים. מתרגלים פעילות משלבת :1 משלימי שם העצם בקטע קראו את הקטע הבא. א. מה היה תפקידם של בתי הכנסת בעבר? במה היו שונים מבית המקדש? ב. בקטע מודגשים חלק משמות העצם. סמנו מילים המשלימות את שמות העצם ומתארות אותם. ג. מצאו 2 משלימים שהם תארים. ד. מצאו 2 משלימים שהם צירוף יחס )מילת יחס ושם עצם(. ה. מצאו 2 משלימים שהם סומכים. ו. מצאו 2 משלימים שהם כמתים. ז. לאיזה שם עצם מצאתם משלימים אחדים )ברצף(? על בתי הכנסת ועל תפקידם לא ידוע מתי בדיוק נוסדו בתי הכנסת הראשונים. יש עדויות ארכיאולוגיות המוכיחות שבית כנסת היה קיים כבר במאה ה3- לפני הספירה במצרים, אך ייתכן שהיו בתי כנסת אפילו עוד קודם לכן. מכל מקום ברור, שבתחילת המאה ה1- לספירה כבר היו בתי כנסת גם ברחבי ארץ ישראל וגם בתפוצות. בית הכנסת שימש את הציבור היהודי לשתי מטרות עיקריות: לתפילה בציבור ולקריאה בתורה. אבל בית הכנסת היה גם מקום למפגש חברתי ותרבותי. בית המקדש היה המרכז של החיים הלאומיים של כל העם, ואילו בית הכנסת היה מרכז הקהילה בעיר ובכפר. בבית המקדש היה מותר רק לכוהנים להקריב קורבנות ולגשת למזבח. את בית הכנסת הנהיג כל הציבור ולכולם היה מעמד דומה. התנאי היחיד לקיום תפילה או קריאה בתורה בבית הכנסת הוא המניין - לפחות עשרה אנשים חייבים להיות נוכחים בזמן התפילה ובזמן הקריאה בתורה, ואין זה משנה אם הם כוהנים או לא. מתוך: אסתי ריין, מסע אל העבר - יוון, רומא וירושלים, ,2001 מטח, עמ' 144
|
|