|
|
עמוד:199
נושא בתוך נשוא במשפטים הבאים הנשוא מודגש. נסו לאתר בהם את הנושא. הנושא נושא+נשוא תיקנתי את כל החורים בקיר. אני תיקנתי נושא+נשוא בבית הזה ביקרנו לפני שלוש שנים. אנחנו ביקרנו נושא+נשוא חיפשת את המשקפיים? אתה חיפשת נושא+נשוא הערב תיסעו לטבריה. אתם תיסעו נושא+נשוא שמרו על עצמכם! אתם שמרו נושא+נשוא שב בשקט! אתה שב לעתים הנושא איננו מופיע בצורה גלויה במשפט, אלא נמצא בפועל - בנשוא. למשל, במשפט תיקנתי את כל החורים בקיר, הנשוא הוא תיקנתי. ומהו הנושא? מי תיקנתי? התשובה היא: אני, וזה נושא המשפט, למרות שהמילה אני אינה קיימת במשפט. לעתים ניתן להשמיט את הנושא שהוא כינוי גוף. למשל, במקום: הערב אתם תיסעו, אפשר לומר הערב תיסעו, במקום בבית הזה אנחנו ביקרנו, אפשר לומר בבית הזה ביקרנו. הנושא ומילות היחס אם תתבוננו במשפטים רבים, תגלו שלפני הנושא לא תבוא מילת יחס. פעמים רבות הנושא הוא מבצע הפעולה, מי שעושה את הפעולה למקבל הפעולה. זו הסיבה שאי אפשר להציב מילת יחס לפני הנושא. מילת יחס מציינת מישהו או משהו שפועלים עליו, דבר שאינו החשוב ביותר במשפט, וזו הסיבה שהנושא אינו מסומן במילת יחס. במשפט המשלחת הציבה את הדגל בפסגה יש 3 שמות עצם: המשלחת, הדגל¨ פסגה. לפני שניים )הדגל¨ פסגה( יש מילות יחס את ו-ב והם אינם בתפקיד: נושא. לפני הנושא המשלחת אין מילת יחס. מילת היחס היא סימן בדוק נוסף לזיהוי הנושא: אם מילת יחס מופיעה לפני שם העצם, סימן שאין זה הנושא במשפט. התאם נושא-נשוא מה קורה במשפט זה כאשר הנושא משתנה? שימו לב מה קורה לנשוא )לפועל( במשפט הנהג נוסע בזהירות. הנהג נוסע בזהירות. הנהגים נוסעים בזהירות. ▲ ▲ הנהגת נוסעת בזהירות. הנהגות נוסעות בזהירות. ▲ ▲
|
|