|
|
עמוד:189
בעברית יש משפטים פועליים, כלומר משפטים שיש בהם פועל, ומשפטים לא פועליים - משפטים שאין בהם פועל, כמו: יש כנס מחר; הכנס בבאר שבע. בספר זה נעסוק במשפטים פועליים. הנושא והנשוא במשפט הנושא והנשוא הם המרכיבים החשובים ביותר במשפט, ובלעדיהם משפט איננו משפט. התבוננו במשפטים הבאים. שימו לב שבכל משפט יש נשוא אחד ונושא אחד, ובכל משפט הנשוא הוא פועל )כלומר צירוף פועלי(, והנושא הוא שם עצם )כלומר צירוף שמני(. נושא נשוא מטרתנו העיקרית הוגשמה בסופו של דבר. נשוא נושא במכירת החיסול יורדים המחירים. נושא נשוא אני לא ניסיתי זאת מעודי. נושא נשוא ג'ין הגיעה הנה במשלחת נוער. נושא נשוא הזמר שר שיר עצוב. בכל משפט המסר נובע משני יסודות: הנושא והנשוא, שהם שני היסודות העיקריים במבנה המשפט. הנושא מציג נושא לדיון, והנשוא מוסיף עליו מידע. הנשוא נלמד לזהות קודם כול את הנשוא. לאחר שמזהים את הנשוא, קל יותר לזהות את הנושא. עיינו במשפטים הבאים, ושימו לב לפעלים המודגשים בהם: מכון המחקר הזמין מרצה חדש לשיעור. הקיבוצים מבקשים ענפי תעסוקה חדשים. היכנסי הביתה! הכוס תתמלא במהירות. למשתתפים יהיו תגים מיוחדים לשם זיהוי. בכל אחד מן המשפטים האלה יש פועל, ותפקידו הוא תפקיד הנשוא. אם כך - הפועל הוא תמיד הנשוא במשפט. לכן, בשלב הראשון של הניתוח התחבירי יש לזהות את הפועל.
|
|