|
|
עמוד:45
בארבעת הבניינים הלא דגושים: פעל, נפעל, הפעיל והפעל יש רק שורשים בני שלושה עיצורים. לא כן הדבר בבניינים פעל, פעל והתפעל. בתבניות של הבניינים האלה יש מקום גם לארבעה עיצורי שורש )שורשים מרובעים( ואף לחמישה, כפי שתוכלו לראות בפעלים שבשיר. כך ספרי הדברים לשׁכני צעדיו אל הדלת כין: והנה על סף ביתו בבקרו שׁל יום שׁני: "מי שׁם?" בקול צריד היא נסר, מכשׁכשׁ שׁם בזנבו בלילה, בצאת יום ראשׁון, אך בחיץ - אישׁ לא דבר. הכלבלב - נבו. כשׁגלעד בקשׁ לישׁן "ישׁ שׁם אישׁ?" ציץ גלעד והתחנן, כתבה: שרה אבינון, 2000 צלצל בדלתו הפעמון. אך בחיץ - אישׁ לא הנהן. גלעד כלל לא התבלבל, מאכזב מצפיה לצליל "כן" כדרכו, מתוך הרגל, היא מריח את דלתו... בשיר קיימים פעלים בעלי ארבעה עיצורי שורש. הפועל צלצל )מן השורש צ-ל-צ-ל(, התבנית - ‘‘‘‘, והבניין - פעל. מאכזב )צורת היסוד - אכזב, השורש א-כ-ז-ב(, התבנית - ‘‘‘‘, והבניין - פעל. התבלבל )מן השורש ב-ל-ב-ל(, התבנית - הת‘‘‘‘, והבניין - התפעל. בכל אחד משלושת הבניינים פעל, פעל והתפעל, מוצאים שורשים שיש להם ארבעה עיצורים, כלומר שורשים מרובעים. בתבניות הפעלים האלה יש מקום לארבעה עיצורי שורש. אם כן, מה באשר לשאר הפעלים, כמו נסר, גבר, בקש? האם גם בתבניות שלהם יש מקום לארבעה עיצורים? האם התבנית של הפועל נסר שווה לתבנית של הפועל צלצל? אם כן, היכן העיצור הרביעי של פעלים אלה? התשובה לשאלות אלה מסתתרת בפעלים עצמם, והיא נמצאת באותה נקודה המסומנת בתוך האות השנייה של השורש והנקראת "דגש חזק". הדגש החזק בתבנית בכתיב המנוקד של הפעלים - נסר, גבר, בקש, ציץ, כון, רוח, ספר, התחנן, אנו פוגשים ב-ע' הפועל דגש חזק. דגש חזק דגש חזק דגש חזק ▼ ▼ ▼ נ ס ר ס פ ר ה ת ח נ ן הדגש החזק הוא סימן להגייה היסטורית של עיצור כפול. כלומר, בעבר הגו את המילים הללו במכפל עיצורים. את המילה נסר הגו *נססר, בקש - *בקקש וכן הלאה. התבנית המתקבלת היא ‘‘‘‘, בדיוק כמו בפועל צלצל. עם זאת, אפשר לסמן את התבנית גם בדרך אחרת: ‘‘‘, שהרי הדגש אומר לנו שהעיצור האמצעי )ע' הפועל( מוכפל, כלומר שיש ארבעה עיצורי שורש. שתי דרכי הסימון הן, בעצם, אותה תבנית ממש: ‘‘‘‘ = ‘‘‘.
|
|