|
|
עמוד:21
אחר. מה שאינו ברור מן התבנית הוא, איזו פעולה נעשתה בדיוק. את המשמעות החסרה הזאת מספק השורש ל-ב-ש. כאשר השורש הזה מצטרף אל התבנית, ברור שהפעולה שמישהו גרם למישהו אחר היא פעולה הקשורה ללבישה. לתבנית ה‘‘י‘ יש, אם כן, משמעות של פעולה שמישהו גרם למישהו אחר. אם במקום השורש ל-ב-ש ממלאים את התבנית הזאת בשורש אחר, תישמר משמעות התבנית האומרת ש"מישהו גרם בעבר משהו למישהו אחר", אבל טיב הפעולה ישתנה: + ש-ת-ק = השתיק = גרם למישהו לשתוק. ה ‘ ‘ י ‘ + ר-ט-ב = הרטיב = גרם למישהו )או למשהו( להיות רטוב. + א-כ-ל = האכיל = גרם למישהו לאכול. נבדוק את משמעות התבנית של המילה מגהץ. שמותיהם של כלים ושל מכשירים רבים ושונים יצוקים בתבנית מ‘‘‘: מגהץ, מברג, מחשב, משפך ועוד. לתבנית מ‘‘‘ יש משמעות של כלים ומכשירים, אך ללא השורש אי אפשר לדעת מהו טיבו של אותו הכלי ולמה הוא משמש. במילה מגהץ השורש ג-ה-צ מספק את המשמעות החסרה. השורש ג-ה-צ מבהיר שאותו הכלי משמש לגיהוץ. אם משבצים בתבנית מ‘‘‘ שורשים אחרים, ישתנה טיבו של הכלי בתבנית: + ב-ר-ג = מברג = כלי שמבריגים בעזרתו. מ ‘ ‘ ‘ + ח-ש-ב = מחשב = כלי שמחשבים בעזרתו. + ש-פ-כ = משפך = כלי ששופכים בעזרתו נוזלים. השורש והתבנית הם צורנים ולא מילים. רק כשהשורש משתלב בתבנית, הם יוצרים יחד מילה. השילוב של השורש ושל התבנית יוצר את רוב המילים בעברית. מוספיות נהוג לכנות את ההגיים של התבנית לפי מקומם ביחס לשורש: ההגיים הבאים לפני השורש, כמו ה ב-הכתיב, מ ב-מגגל, נקראים תחילית. ההגיים הבאים אחרי השורש, כמו -ות ב-גדלות, נו ב-כתבנו נקראים סופית. ההגיים הנמצאים בין עיצורי השורש, כמו ‘י ב-גדילה, ‘ו ב-כותבים, נקראים תוכית. אגב, התוכיות הן תמיד תנועות. מוספיות לפעמים נמצא באותה מילה גם תחילית, גם תוכית וגם סופית: ▼ ▼ ▼ תחילית תוכית סופית ת ח ב ו ר ה מגגל גדילה גדלות ▼ ▼ ▼ הכתיב כותבים כתבנו תחילית תוכית סופית העיצורים השכיחים בתבניות הפועל ובתבניות שם העצם, כלומר העיצורים המרכיבים את המוספיות, הם העיצורים מ' ת' נ' ה'.
|
|