עמוד:76

, ) 1903 ( שהתרחש כחודשיים לפני ביקור הרצל ברוסיה . אבל לאחר הּפ ְ רעות בקישינב הבין הרצל כי התנועה הציונית חייבת להציע פתרון לעם היהודי . הוא ידע על ההתנגדות לפגישה אולם היה נחוש לקיימה . בפגישה עם פ ְ לבה ֶ ביקש הרצל , כי ממשלת רוסיה תנסה לשכנע את הסולטאן התורכי לתת ליהודים צ'רטר להתיישבות בארץ ישראל , ותתיר ליהודים להגר מרוסיה ותאפשר לאגודות הציוניות לפעול שם . הרצל פנה גם לבריטניה , שבה התרכזו בשנים אלה מהגרים יהודים רבים ממזרח אירופה . הגירת היהודים לבריטניה העסיקה את הציבור הבריטי , והוקמה ועדת חקירה לנושא הגירת הזרים . ב1902- הוזמן הרצל להעיד לפני הוועדה , והציע שבריטניה תאפשר ליהודים להתיישב באזורים שהיא שולטת בהם הנמצאים בקרבת ארץ ישראל , כמו קפריסין או אזור אל-ע ָ ריש . הצעת קפריסין הוסרה מיד מעל הפרק בגלל התנגדותו של ג'וזף צ ֶ 'מּב ֶ רליין , שר המושבות הבריטי . ועדת מומחים יצאה לבחון את אזור אל-עריש , ומצאה כי המושל הבריטי של מצרים אינו תומך בתכנית וכי קיים באזור מחסור במים , ושלטונות מצרים אינם מוכנים לספק לאזור מים מן הנילוס . התכנית נדחתה , וב1903- הציע צ'מברליין את " תכנית אוגנדה" - ולפיה תחכיר ממשלת בריטניה לציֹונים שטח במזרח אפריקה ) הנמצא כיום בקניה , ) שבו יוכלו להקים מושבה יהודית ולנהל שלטון עצמי . מצבם הקשה של יהודי רוסיה השפיע על הרצל , והוא נטה לקבל את ההצעה . הרצל החליט להעלות את תכנית אוגנדה לדיון בקונגרס הציוני השישי , שהתכנס ב . 1903- חברי התנועה הציונית התווכחו על ההצעה בלהט רב ובייחוד על השאלה העקרונית : האם יכולה להיות ציונות בלי ציֹון !? התומכים בהצעה היו ברובם צירים ממערב אירופה , שחששו שאחיהם במזרח אירופה נתונים בסכנת חיים - והבינו שתכנית אוגנדה יכולה להציל אותם . דווקא הצירים ממזרח אירופה , ובהם רוב נציגי יהדות רוסיה - התנגדו בלהט לתכנית אוגנדה וראו בה בגידה בציונות , למרות הסכנה שנשקפה לחייהם . בגלל הסערה שחוללה הצעת אוגנדה , הוחלט לא להצביע בעד תכנית אוגנדה או נגדה אלא להצביע על שליחת משלחת חקר לאפריקה המזרחית , שתחקור את התנאים להתיישבות במקום המוצע ותציג את מסקנותיה . ההצעה נועדה למנוע פילוג בהסתדרות הציונית ולדחות את ההכרעה . בהצעה תמכו 295 צירים והתנגדו לה 99 . 178 - צירים נמנעו מן ההצבעה . המתנגדים להצעה קמו מיד , ועזבו את אולם הקונגרס . הם קראו לעצמם " ציוני ציון , " והכריזו על נאמנותם לתכנית בזל . באווירה עגומה זו נעל הרצל את הקונגרס , ובהרמת ידו הימנית לאות שבועה השמיע את הפסוק : " אם אשכחך ירושלים ת ׁ ֹוּכח ימיני" ) תהלים קלז . ) 5 בקריאת נאמנות זו לציון ביקש לעודד את הנוכחים , להפיג את חששותיהם של חלק מן הצירים ולמנוע פילוג . אבל למרות מאמציו של הרצל ננעל הקונגרס הציוני השישי באווירה מתוחה . ) על הוויכוח בתנועה הציונית בשאלת תכנית אוגנדה , בעמ' ) . 86 התנועה הציונית מתמסדת בקונגרס בזל ובקונגרסים שהתקיימו אחריו , הוקמו מוסדות התנועה הציונית . נוסדה ההסתדרות הציונית העולמית - מסגרת ּכלל עולמית שּכללה פד ֶ ַ רצ ְ יֹות של ארגונים ציוניים מקומיים מארצות שונות . הרצל נבחר לנשיא ההסתדרות הציונית . הקונגרס הציוני היה המוסד העליון של ההסתדרות הציונית העולמית , ה ּ ֹוְרלמנט היהודי . בין השנים 1901-1897 התכנס הקונגרס מדי שנה . בקונגרס החמישי שהתכנס ב1901- הוחלט להמשיך לכנס את הקונגרס מדי שנתיים . בנוסף , נקבעו הנציגים הנבחרים למוסדות הקונגרס : הוועד הפועל הציוני ונשיאותו - גוף שניהל את ענייני ההסתדרות הציונית והתכנס מדי שנה , וההנהלה הציונית . בקונגרסים הוחלט להקים עוד גופים שיסייעו להשגת מטרות התנועה . למשל : בנק " אוצר התיישבות היהודים" - בנק שיהיה אחראי לענייני הכספים של ההסתדרות הציונית ;) 1899 ( הקרן הקיימת לישראל - תפקידה יהיה לרכוש אדמות בארץ ישראל שיהיו קניין לעד לעם היהודי . ) 1901 ( עניין שעורר מתח בין פעילי התנועה הציונית ברוסיה לבין הרצל - קשור לשפת הדיונים בקונגרס . דיוני הקונגרס התנהלו בשפה הגרמנית , שפה שהייתה ׁשְ גּורה בפיהם של יהודי מרכז אירופה . פעילי התנועה הציונית ברוסיה ביקשו לשנות נוהג זה הואיל ומרביתם לא הבינו את השפה הגרמנית . הם אף ביקשו שהמשתתפים בדיוני הקונגרס יהיו רשאים לנאום בשפה השגורה בפיהם . הרצל נענה להם והדיונים התנהלו גם בעברית , ביידיש וברוסית . ברכה לקונגרס הציוני השישי , , 1903 חרקֹוב ) א ּ וקָראינה (

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר