|
|
עמוד:417
הנה לא ינום ולא יישן, שומר ישראל: יהוה שמרך, יהוה צלך על יד ימינך: יומם השמש לא יככה וירח בלילה: יהוה ישמרך מכל רע, ישמר את נפשך: יהוה ישמר צאתך ובואך, מעתה ועד עולם: הללויה הללו אל בקדשו, הללוהו ברקיע עזו: תהלים קנ הללוהו בגבורתיו, הללוהו כרב גדלו: הללוהו בתקע שופר, הללוהו בנבל וכנור: הללוהו בתף ומחול, הללוהו במנים ועגב: הללוהו בצלצלי שמע, הללוהו בצלצלי תרועה: כל הנשמה תהלל יה הללויה: תנא דבי רבי ישמעאל: אלמלי לא זכו ישראל תלמוד בבלי סנהדרין מב ע"א אלא להקביל פני אביהם שבשמים פעם אחת בחדש, דים. אמר אביי: הלכך צריך למימרא מעמד. מי זאת עלה מן המדבר מתרפקת על דודה. שיר השירים ח, ה הללויה: גם מזמור תהלים זה נוסף לטכס בימי הביניים, כנראה משום שיש בו קריאה לכל כוחות הטבע לשבח את ה', גם "ברקיע עזו". לביאורו ראה עמ' 155. תנא דבי רבי ישמעאל: ציטוט בשינויים קלים של קטע מן התלמוד הבבלי, שנוסף אל הטכס בימי הביניים. בקטע זה נקבע, כי טכס קידוש הלבנה דומה לקבלת פני השכינה, ועל כן יש לומר אותו בעמידה ["הלכך צריך למימרא מעמד"], כסימן של כבוד. מי זאת עלה: פסוק נוסף משיר השירים, שצורף לטכס בהשפעת הקבלה, והוא מתאר את יחסי עם ישראל ואלהיו כיחסי רעיה ודודה.
|
|