|
|
עמוד:322
פדות שלח לעמו, צוה לעולם בריתו, קדוש ונורא שמו: ראשית חכמה יראת יהוה, שכל טוב לכל עשיהם, תהלתו עמדת לעד: ויש האומרים גם את המזמור הבא: הללויה, אשרי איש ירא את יהוה, במצותיו חפץ מאד: תהלים קיב גבור בארץ יהיה זרעו, דור ישרים יברך: הון ועשר בביתו, וצדקתו עמדת לעד: זרח בחשך אור לישרים, חנון ורחום וצדיק: טוב איש חונן ומלוה, יכלכל דבריו במשפט: כי לעולם לא ימוט, לזכר עולם יהיה צדיק: משמועה רעה לא יירא, נכון לבו בטח ביהוה: סמוך לבו לא יירא, עד אשר יראה בצריו: פזר נתן לאביונים, צדקתו עמדת לעד, קרנו תרום בכבוד: רשע יראה וכעס, שניו יחרק ונמס, תאות רשעים תאבד: יש הנוהגים לערוך כאן טכס אשכבה קצר לנפטרים שיום הזכרון שלהם חל ביום השבת או בשבוע הקרוב. את הקטע אומר הגבאי, החזן או אחד המתפללים: אל מלא רחמים, שוכן במרומים, המצא מנוחה נכונה על כנפי השכינה, שכל טוב לכל עשיהם: קיום מצוות האל מכבד את המאמין, כמראה המוצא חן בעיני המביטים בו. ∞ יכלכל דבריו במשפט: הנוהג בכל ענייניו על פי דין צדק. סמוך: בוטח [בה']. יראה בצריו: יראה במפלת אויביו. פזר: נתינה ברוחב יד ולב. קרנו תרום: יזכה לכוח ולגדולה. ונמס: יכלה. ∞ מנוחה נכונה: שלוה של אמת. אל מלא רחמים: באשכנז של ימי הביניים, לאחר מסעי הצלב, החל המנהג לומר תפילות לזכר הנפטרים. תפילת "אל מלא רחמים" — שעיקרה הבקשה שהנפטר "ינוח בשלום על משכבו", "על [ויש גורסים: תחת] כנפי השכינה" — נתחברה ככל הנראה במאה הי"ז [ואולי בעקבות גזירות ת"ח ות"ט]. תפילה זו נאמרת גם
|
|