|
|
עמוד:277
למעלה ולמעלה מכל הברכות] לעלא לעלא מכל ברכתא] והשירות, התשבחות והנחמות, ושירתא תשבחתא ונחמתא הנאמרות בעולם, ואמרו אמן. דאמירן בעלמא, ואמרו אמן. [אמן]. אמן. קהל יהי שלום רב מן השמים יהא שלמא רבא מן שמיא האבלים וחיים טובים עלינו ועל כל ישראל וחיים טובים עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן. ואמרו אמן. [אמן]. אמן. קהל עשה שלום [בשבת שובה: השלום] במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל, האבלים ואמרו אמן. אמן. קהל קידוש בציבור ליום השבת במקום שהמתפללים מתכנסים לאחר התפילה כדי לחגוג בצוותא ארוע כגון בר מצוה או כדי לקדש בציבור, מוזגים לכולם יין [או מיץ ענבים] ואחד מן הציבור אומר בקול רם: קידוש בציבור ליום השבת: החובה להצהיר על קדושת יום השבת בשילוב ברכה על היין נזכרת כבר בתלמוד הבבלי [פסחים קו ע"א], והיא מתקיימת הן בליל שבת והן בבוקר, לאחר התפילה [ויש הנוהגים לקדש גם בסעודה השלישית]. עיקר הקידוש הוא ברכת "בורא פרי הגפן", אך מאז ימי הביניים נוספו לפניה קטעי מקרא שונים העוסקים ביום השבת. במקורות קרוי קידוש הבוקר בשם "קידושא רבה", הקידוש הגדול, ונראה שיש להבין שם זה כלשון סגי נהור: קידוש זה הוא קידוש קצר ביחס לקידוש של ליל שבת, וכדי לא להפחית בכבודו קראו לו "הגדול". גם כאשר נערך קידוש בבית הכנסת, נהוג שכל משפחה עורכת לאחר מכן קידוש בביתה שלה. יין [או מיץ ענבים[: מצד ההלכה ניתן לקדש בשבת בבוקר גם על משקה חריף אחר, כגון קוניאק או ויסקי, ובמקרה זה משתנה הברכה [ל"שהכל נהיה בדברו"]. כדי שקידוש זה יוציא את המשתתפים בו ידי חובה, הוא צריך להיעשות "במקום סעודה", ועל כן נהוג לאכול באותה הזדמנות מאכל כלשהו שמברכים עליו "המוציא לחם מן הארץ" או "בורא מיני מזונות".
|
|