|
|
עמוד:221
ברוך אתה יהוה, אלהינו מלך העולם, אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו. ברוך אתה יהוה, נותן התורה. אם העולה לתורה מבקש לברך את ”ברכת הגומל“ הוא מברך כאן: ברוך אתה יהוה, אלהינו מלך העולם, הגומל לחיבים טובות, שגמלני כל טוב. והקהל עונה: אמן. מי שגמלך טוב, הוא יגמלך כל טוב, סלה. ∞ חיי עולם: כינוי לתורה. מעוברות מצרפים בשבתות מסוימות, הקבועות מראש, שתי פרשות יחד כדי לסיים את הקריאה בשמחת תורה. תחילת הפרשה הנקראת בשבת נקראת גם בשחרית של ימי שני וחמישי שלפני אותה שבת, וכן במנחה של השבת שלפניה [ראה עמ' 289], וכך קוראים בתורה בציבור אחת לשלושה ימים לפחות. בעוד שקריאת התורה נעשית מתוך ספר תורה הכתוב על קלף [ללא ניקוד או טעמים], הקהל אוחז בידו ספר תורה מודפס, ובו גם מסומנת החלוקה המקובלת בין הקוראים השונים. אשר נתן לנו וכו': הברכה אחר הקריאה ידועה בנוסח זה רק מימי הגאונים, ובה מאשר המברך את אמיתותם של הדברים שנקראו ומתאר אותם כמבטיחים חיי נצח למקיימיהם, וכן הוא מודה על הזכות שנפלה בחלקו של עם ישראל לקבל את התורה. ברכת הגומל: על פי ההלכה חייבים ארבעה אנשים שיצאו מסכנה לברך ולהודות על כך: מי שיצא מבית האסורים, מי שחלה [חולי מסוכן] והבריא, מי שהלך בדרך מסוכנת והגיע בשלום למקום חפצו, ומי ששב בשלום מנסיעה בים [תלמוד בבלי, ברכות נד ע"ב]. אבל רשאי אדם לברך ברכה זו על כל סכנה שניצל ממנה [וכיום נוהגים רבים לברך "הגומל" גם אחרי טיסה]. עיקר הברכה הוא הודאה לה' על עשיית חסד ["הגומל...טובות"] עם אדם שאולי אינו ראוי לכך ["לחייבים"]. נהוג לברך ברכת הגומל בתוך שלושה ימים מן הזמן שבו יצא האדם מכלל סכנה. בדרך כלל נאמרת הברכה בשעת העלייה לתורה, אבל מתפלל המבקש לברך ברכה זו ולא הוזמן לעלות לתורה, יברך את הברכה, בתיאום עם הגבאים, עם תום קריאת הפרשה. גם נשים נוהגות לברך ברכה זו, ובמיוחד כאשר הן באות לבית הכנסת לראשונה לאחר לידת בת או בן.
|
|