|
|
עמוד:220
והקהל אומר ואתם הדבקים ביהוה אלהיכם חיים כלכם היום. דברים ד, ד כל אחד מן הקרואים לעלות לתורה בא אל השולחן [ואם לא היה עטוף בטלית, הוא מתעטף בה קודם לעלייתו לתורה], מחזיק בשתי ידיו בידות ספר התורה, מביט אל המקום בתורה שעומדים לקרוא בו [ויש נוהגים לגעת באמצעות הציצית המשתלשלת מן הטלית במקום זה ולנשק אחר כך את הציצית], ואומר: ברכו את יהוה המברך. והקהל עונה: ברוך יהוה המברך לעולם ועד. והעולה אומר: ברוך יהוה המברך לעולם ועד. ברוך אתה יהוה, אלהינו מלך העולם, אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. ברוך אתה יהוה, נותן התורה. הקורא בתורה קורא בקול רם ובנעימה מיוחדת [בטעמי המקרא] קטע מפרשת השבוע [והעולה לתורה קורא עמו בלחש]. לאחר שהוא מסיים גוללים את הספר והעולה לתורה מברך [ויש נוהגים קודם לכן לנשק באמצעות הציצית גם את המקום שבו נסתיימה הקריאה]: ברכו את ה' המברך: הזמנת הציבור לברך את ה' לפני הקריאה בתורה היא קדומה וידועה כבר מימי התנאים [משנה ברכות ז, ג]. אשר בחר בנו וכו': הברכה הנאמרת לפני הלימוד והקריאה בתורה מתועדת כבר בתלמוד הבבלי [ברכות יא ע"ב], והיא מדגישה את בחירת עם ישראל ואת נתינת התורה כאות הברית בינו לבין ה'. בימי המשנה [מגילה ד, א-ב] ברך העולה הראשון לתורה רק את הברכה שלפני הקריאה, ואילו העולה האחרון ברך רק את הברכה שלאחריה, בעוד ששאר העולים לא ברכו כלל. מנהגנו, שכל עולה מברך לפני הקריאה ואחריה, הוא מימי האמוראים [תלמוד בבלי, מגילה כא ע"א]. פרשת השבוע: את התורה קוראים, לפחות מאז ימי הגאונים, במחזור שנתי [שראשיתו בשבת שאחרי שמחת תורה, היא "שבת בראשית", וסופו בשמחת תורה עצמה], ולכן היא נתחלקה לחמישים וארבע יחידות [הקרויות "פרשות"], כמספר המכסימאלי האפשרי של שבתות בשנה מעוברת. בשנים שאינן
|
|