|
|
עמוד:170
לאל אשר שבת מכל המעשים, ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו. תפארת עטה ליום המנוחה, ענג קרא ליום השבת. זה שיר שבח של יום השביעי, שבו שבת אל מכל מלאכתו. ויום השביעי משבח ואומר: מזמור שיר ליום השבת, טוב להדות ליהוה. תהלים צב, א-ב לפיכך יפארו ויברכו לאל כל יצוריו, שבח יקר וגדלה וכבוד יתנו לאל מלך יוצר כל, המנחיל מנוחה לעמו ישראל בקדשתו ביום שבת קדש. שמך, יהוה אלהינו, יתקדש וזכרך מלכנו יתפאר, בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. תתברך, מושיענו, על כל שבח מעשה ידיך ועל מאורי אור שיצרת, המה יפארוך סלה. ∞ לאל: השבח [שנזכר בסוף הפיוט "אל אדון"] הוא שבחו של האל. עטה: עטף, הלביש. יצוריו: ברואיו. וזכרך: ושמך. ויום השביעי משבח ואומר: בבית המקדש נהגו הלויים לומר בכל יום מזמור תהלים כ"שיר של יום" [ראה עמ' 266]. בארץ ישראל של ימי הגאונים נהגו להזכיר בכל יום בברכת "יוצר אור" את מעשי הבריאה של אותו יום, וכן לצטט את הפסוק הפותח את "שיר של יום", כשהוא נאמר לכאורה מפי היום עצמו [בנוסח: "ויום חמישי משבח ואומר הרנינו לאלהים עוזנו" וכן הלאה]. המנהג נעלם מתפילות היומיום, אך שרד בתפילת השבת, שהיא ארוכה וחגיגית יותר. תתברך לנצח צורנו וכו': כאן נפתחת "קדושה דיוצר", היינו הקדושה [ראה בהרחבה עמ' 190] המשולבת בתוך ברכת "יוצר אור". כיוון שהברכה עוסקת בבריאת המאורות בפרט ובצבא השמיים בכלל, שולבו
|
|