|
|
עמוד:160
כי בא סוס פרעה ברכבו ובפרשיו בים, וישב יהוה עלהם את מי הים, ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים: כי ליהוה המלוכה ומשל בגוים: תהלים כב, כט חזן ועלו מושעים בהר ציון לשפט את הר עשו, עובדיה כא והיתה ליהוה המלוכה: והיה יהוה למלך על כל הארץ, זכריה יד, ט ביום ההוא יהיה יהוה אחד ושמו אחד: ישיבה נשמת ”ברכת השיר“, הברכה שלאחר פסוקי דזמרה כל חי תברך את שמך, יהוה אלהינו, ורוח כל בשר תפאר ותרומם זכרך מלכנו תמיד, מן העולם ועד העולם אתה אל. ומבלעדיך אין לנו מלך גואל ומושיע, פודה ומציל ומפרנס ועונה ומרחם, לשפט את הר עשו: לעשות באדום משפט, להעניש אותם. יהיה ה' אחד ושמו אחד: ה' יהיה היחיד שאותו יעבדו ושבשמו יקראו. ∞ זכרך: שמך. ברכת השיר: יחידת "פסוקי דזמרה" נפתחה, כזכור, בברכה אחת ["ברוך שאמר" [עמ' 147[] והיא נחתמת כאן בברכה ארוכה הפותחת במילים "נשמת כל חי". בתלמוד הבבלי [פסחים קיח ע"א] מובאת דעתו של ר' יוחנן [ארץ ישראל, המאה השלישית], שתפילה כלשהי הפותחת במילים "נשמת כל חי" היא "ברכת השיר" הנזכרת כבר במשנה [פסחים י, ז], ואולי כיוון לברכה שלפנינו, או לפחות אל חלקה הראשון. הברכה קולחת וכתובה בלשון פיוטית, עשירה בחזרות ובתקבולות מרובות, ומשובצת בשברי פסוקים רבים עד מאוד. מטרתה לומר שאין ביכולת האדם לשיר את תהילת ה' במלוא היקפה, ולהודות לו על החסדים הרבים שגמל עם בני ישראל. בימי החול נאמר רק חלקה האחרון של הברכה, הפותח במילים "ישתבח שמך לעד מלכנו".
|
|