|
|
עמוד:76
יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם חזן ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל שמה דקדשא בריך הוא. שמו של הקדוש ברוך הוא. אמן. [אמן]. קהל לעלא מן כל ברכתא [בשבת שובה: למעלה מכל הברכות [בשבת שובה: חזן לעלא לעלא מכל ברכתא] למעלה ולמעלה מכל הברכות] ושירתא תשבחתא ונחמתא והשירות, התשבחות והנחמות, דאמירן בעלמא, ואמרו אמן. הנאמרות בעולם, ואמרו אמן. אמן. [אמן]. קהל תפילת העמידה בלחש פסוק מבוא נוהגים לפסוע שלוש פסיעות קטנות אחורנית ולאחריהן שלוש פסיעות קטנות קדימה, תוך אמירת הפסוק הבא בלחש: אדני, שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך: תהלים נא, יז תפילת העמידה נאמרת כשהרגליים צמודות זו לזו, והעיניים עצומות או מרוכזות בסידור. תפילת העמידה: שלא כתפילת העמידה של חול, שהיא בת תשע–עשרה ברכות [ראה לעיל, עמ' 15], עמידה של שבת כוללת מאז ימי התנאים [תוספתא ברכות ג, יב] שבע ברכות בלבד [ואף קרויה בשל כך "תפילת שבע"[: שלוש הברכות הראשונות ושלוש האחרונות זהות לראשונות ולאחרונות של ימות החול [ועליהן ראה לעיל, עמ' 16, 27], וביניהן — במקום שלוש עשרה הבקשות — באה הברכה האמצעית, הקרויה "קדושת היום". המדרש [תנחומא, וירא, א] מנמק את העדר הבקשות בעזרת דוגמא: "שאם יהיה לו חולה בתוך ביתו, נזכר ב'רופא חולי עמו ישראל' והוא מצר, והשבת ניתנה לישראל לקדושה לעונג ולמנוחה ולא לצער", ועל כן "אסור לתבוע [=לדרוש] צרכיו בשבת" [תלמוד ירושלמי שבת טו, ג [טו ע"ב[]. עם זאת ייתכן, שתפילת העמידה לשבת נתגבשה עוד לפני תפילת העמידה של חול, ואם כך תפילת החול היא הרחבה של תפילת השבת על ידי הוספת בקשות שונות. יש להדגיש כי בערבית
|
|