|
|
עמוד:59
סוף מעשה במחשבה תחלה. לכה דודי לקראת כלה, פני שבת נקבלה. מקדש מלך עיר מלוכה, קומי צאי מתוך ההפכה, רב לך שבת בעמק הבכא, והוא יחמל עליך חמלה. לכה דודי לקראת כלה, פני שבת נקבלה. התנערי, מעפר קומי, לבשי בגדי תפארתך עמי, על יד בן ישי בית הלחמי, קרבה אל נפשי גאלה. לכה דודי לקראת כלה, פני שבת נקבלה. סוף מעשה במחשבה תחלה: השבת באה לעולם אמנם לאחר ששת ימי הבריאה, אך היא קדמה במחשבת האלהים לבריאת העולם. מקדש מלך: ירושלים. הפכה: חורבן ואובדן. עמק הבכא: מקום של בכייה וצער, כינוי לגלות. על יד בן ישי בית הלחמי: באמצעות המשיח, מצאצאי דוד בן ישי מבית לחם. קרבה אל נפשי גאלה: התקרב אל נפשי וגאל אותה. ישעיהו] ואל מדרשי חז"ל, והבנה מלאה של הדברים דורשת לקרוא אותם קריאה דו-מישורית: ברובד הראשוני והפשוט שלו מדבר הפיוט בו בזמן על יום השבת, עם ישראל, ירושלים והגאולה. ה"דוד" הוא לעיתים עם ישראל ולעיתים הוא ה', ואילו ה"כלה"-המלכה היא לעיתים ירושלים, לעיתים השכינה ולעיתים עם ישראל. כפילות זו מובנת ברובד הנסתר, הקבלי, של הפיוט, שבו מזוהים השבת, עם ישראל, ירושלים והשכינה עם ספירת מלכות, הכמהה להתייחד עם אהובה, הקב"ה, ספירת תפארת. מן הפיוט עולה תחושה חריפה של חורבן וגלות ואמונה לוהטת בגאולה המתקרבת ובאה.
|
|