|
|
עמוד:53
נרננה ליהוה, נריעה לצור ישענו: תהלים צה נקדמה פניו בתודה, בזמרות נריע לו: כי אל גדול יהוה, ומלך גדול על כל אלהים: אשר בידו מחקרי ארץ, ותועפות הרים לו: אשר לו הים והוא עשהו, ויבשת ידיו יצרו: באו נשתחוה ונכרעה, נברכה לפני יהוה עשנו: כי הוא אלהינו ואנחנו עם מרעיתו וצאן ידו, היום אם בקלו תשמעו: אל תקשו לבבכם כמריבה, כיום מסה במדבר: אשר נסוני אבותיכם, בחנוני גם ראו פעלי: חזן ארבעים שנה אקוט בדור ואמר עם תעי לבב הם, והם לא ידעו דרכי: אשר נשבעתי באפי, אם יבאון אל מנוחתי: שירו ליהוה שיר חדש, שירו ליהוה כל הארץ: תהלים צו שירו ליהוה ברכו שמו, בשרו מיום ליום ישועתו: ספרו בגוים כבודו, בכל העמים נפלאותיו: ∞ צור ישענו: האל המגן עלינו כסלע איתן ומושיענו. מחקרי ארץ: מעמקי הארץ ומסתריה. תועפות: שיא, גובה. נברכה: נרד על ברכינו. עם מרעיתו וצאן ידו: העם שהוא מנהיג, כרועה המנהיג את הצאן הנתונות להשגחתו. אם בקלו תשמעו: אכן ראוי שתישמעו לו ותלכו בדרכיו. כמריבה, כיום מסה במדבר: רמז לשני אירועים מתקופת הנדודים במדבר, שבהם גילה עם ישראל את קשי עורפו [סיפור מי מריבה [במדבר כ, א-יג] ומסה [שמות יז, א-ז[]. גם ראו: אף על פי שראו. אקוט בדור: מאסתי, כעסתי על דור המדבר. אשר: על כן, לפיכך. באפי: בכעסי. לכו נרננה: מזמור זה נבחר לעמוד בראש מזמורי קבלת שבת כנראה בגלל הקריאה שבראשו לשיר ולשבח את ה', ובשל העובדה שהוא מזכיר את סיפור הבריאה, שסופו בשבת. לאחר שהמזמור מתאר את ה' כאדון הבריאה וכאחראי לגורל העם, פונה בו ה' אל עם ישראל ומזהירם שלא להיות כדור המדבר: בני הדור ההוא התנהגו שלא כראוי ובשל כך זעם עליהם ה' ואף נשבע שלא יזכו לבוא אל המנוחה ואל הנחלה בארץ ישראל.
|
|