|
|
עמוד:27
דבר רע, ומכל מיני משחית ומכל מיני פרעניות, ועשה לה תקוה ואחרית שלום. חוס ורחם עלינו ועל כל תבואתנו ופרותינו, וברכנו בגשמי ברכה, ונזכה לחיים ושבע ושלום כשנים הטובות. והסר ממנו דבר וחרב ורעב, וחיה רעה ושבי ובזה, ויצר הרע וחלים רעים וקשים ומארעות רעים וקשים. וגזר עלינו גזרות טובות מלפניך, ויגלו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במדת הרחמים, וקבל ברחמים וברצון את תפלתנו. [וממשיכים "כי אתה שומע"]. שלוש ברכות אחרונות [יז] ברכת העבודה רצה, יהוה אלהינו, בעמך ישראל ולתפלתם שעה, והשב את העבודה לדביר ביתך, ואשי ישראל ותפלתם מהרה באהבה תקבל ברצון, ותהי לרצון תמיד עבודת ישראל עמך. אחרית: עתיד. ויגלו רחמיך על מדותיך: מידת הרחמים תגבר על מידת הדין. ∞ רצה: קבל ברצון. שעה: הקשב. העבודה: עבודת הקרבנות. דביר ביתך: המקדש. אשי: הקרבנות [הנשרפים באש]. שלוש ברכות אחרונות: תפילת העמידה מסתיימת בשלוש ברכות, אשר חז"ל מתארים אותן כברכות תודה שאומר המתפלל לאחר בקשותיו [תלמוד בבלי, מגילה יח ע"א]. למעשה יש בהן, בצד הבעת התודה, גם בקשות לאומיות נוספות. שלוש ברכות אלה הן קדומות ביותר ומקורן בעבודת בית המקדש [משנה ראש השנה ד, ה]. [יז] ברכת העבודה: ברכה זו, ששמה נזכר כבר במשנה, נאמרה יום יום בסמוך להקרבת הקרבנות במקדש, ועיקרה בקשה שיתקבלו הקרבנות ברצון [משנה תמיד ה, א]. לאחר החורבן הותאם נוסחה למציאות החדשה, ונוספה לה בקשה להחזרת עבודת הקרבנות על כנה ולשיבה מהירה של ה' אל ירושלים. קודם לחורבן היתה חתימת הברכה: "ברוך אתה ה' שאותך נירא ונעבוד" [תלמוד ירושלמי יומא ז, א [מד ע"ב[], או "שאותך לבדך ביראה נעבוד" [שם סוטה ז, ו [כב ע"א[], אך עם החורבן, ולאור התחושה שהשכינה עזבה את עיר הקודש [דעה שלא כל החכמים היו שותפים לה], שונתה החתימה. הנוסחה "שאותך לבדך ביראה נעבוד" נרמזת ב"ברכה אחת מעין שבע" הנאמרת בליל שבת [עמ' 85].
|
|