תוכן

עמוד:a9

מבוא המאוחר, ספר דניאל, שנתחבר בתקופה הפרסית. שם מסופר על מנה ו של דניאל להתפלל לכיוון ירושלים שלוש פעמים ביום [דניאל ו, יא], ונראה שמנה זה היה רק מנה ם של יחידי ס ולה. בתקופת הבית השני — וביתר עוצמה בתקופה החשמונאית ולאחריה [החל ממחצית המאה השנייה לפני הספירה] — חלו בעם ישראל שינויים רבים. בין אלה יש למנות את השינוי שחל בעבודת האלהים, כאשר מרכז הכובד עבר אט אט מן המקדש אל הקהילה היהודית במקום שישבה בו: התכנסויות לשם קריאת התורה ולימודה, אסיפות עם בח ים ובמועדים אשר לוו בקריאת טכסטים מקודשים ובתפילות שונות, עריכת סדר פסח ם במנותק מהקרבת קרבן במקדש, שליחת נצי ים להשתתף בעבודת המקדש בירושלים בשעה ששאר בני הקהילה התכנסו בעיירותיהם לשם לימוד ותפילה משותפים — כל אלה הצמיחו, בדרכים שלא תמיד נוכל לתארן בדייקנות, את התופעה המוכרת לנו היום כתפילות קבועות בזמנן ובמועדי אמירתן, תפילות המוטלות כחובה מורה על המתפללים, כיחידים וכציבור. בתקופת הבית השני החלו להתהוות, בתהליך ארוך ומורכב, חטיבות התפילה העיקריות המוכרות לנו כיום: ברכות הנאמרות לאחר אכילת מזון או בהזדמנויות אחרות, קריאת קטעי מקרא קבועים מדי בוקר וערב [היא "קריאת שמע"], אמירת דברי שבח ותודה על היום החדש עם זריחה, בקשות לה נה מפני הלילה היורד, בקשות ל אולה לאומית בשעות של משבר או בקשות לרפואה ולפרנסה בכל יום ויום, ועוד כיוצא באלה. בשלב זה נקבעו רק ההזדמנויות הכלליות שבהן נאמרו תפילות, אך מיבנן והרכבן, שלא לומר נוסחן, נשארו עוד במשך תקופה ארוכה מישים ופתוחים, ומן הסתם אכן השתנו והת וונו, ואף לא הקיפו עדיין את כלל עם ישראל. כל עוד הוקרבו קרבנות בבית המקדש — היו הזדמנויות התפילה, הפרטית והציבורית, טפל לעיקר, אבל הן הלכו וצברו מעמד, תנופה ומשקל, בקרב חו ים מתרחבים והולכים. על תקופה זו זורעים אור ם מקורות עקיפים, כ ון מ ילות מדבר יהודה או הספרים החיצוניים, אך עדיין יש להודות, כי הנסתר רב בתקופה זו על הנ לה, וקשה להציע תיאור מדויק של צמיחת ניצני תפילת הקבע והחובה בישראל. חורבן המקדש בשנת ∞∑ לספירה הותיר חלל ריק בהווייתו הדתית של עם ישראל. אל חלל זה נשאבו טכסטים וטכסים וברכות ומעמדות תפילה שסבבו באותם ימים בעם ישראל. הדורות הראשונים שלאחר החורבן הם שהחלו ב יבושה של תפילת הקבע והחובה כפי שהיא מוכרת לנו, ורק לתקופה זו אפשר לתארך מקצת מן התפילות שבסידור התפילה שלנו, ואף זאת בזהירות ובשמא. כי זאת יש לדעת: במאה וחמישים השנים הראשונות שלאחר החורבן, בתקופת התנאים [שנמשכה עד שנת ∞≤≤ לספירה לערך], החל

קודם  |  הבא