|
|
עמוד:199
המשפילי לראות, בשמים ובארץ: חזן מקימי מעפר דל, מאשפת ירים אביון: להושיבי עם נדיבים, עם נדיבי עמו: מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה הללויה: בצאת ישראל ממצרים, בית יעקב מעם לעז: תהלים קיד היתה יהודה לקדשו, ישראל ממשלותיו: הים ראה וינס, הירדן יסב לאחור: ההרים רקדו כאילים, גבעות כבני צאן: חזן מה לך הים כי תנוס, הירדן תסב לאחור: ההרים תרקדו כאילים, גבעות כבני צאן: מלפני אדון חולי ארץ, מלפני אלוה יעקב: ההפכי הצור אגם מים, חלמיש למעינו מים: בשבת ראש חודש מדלגים על הקטע הבא: לא לנו יהוה לא לנו, כי לשמך תן כבוד, על חסדך על אמתך: תהלים קטו, א-יא למה יאמרו הגוים, איה נא אלהיהם: ואלהינו בשמים, כל אשר חפץ עשה: עצביהם כסף וזהב, מעשה ידי אדם: המשפילי לראות: הרואה גם את מה שבמקומות הנמוכים והנסתרים. מקימי: מעלה, מרומם. להושיבי: להושיב [את הדל והאביון]. נדיבים: אנשים בעלי שררה ועושר. מושיבי עקרת הבית וכו': פוקד את האשה העקרה בבנים, וכך נותן לה משפחה [היינו: בית] לשבת בקרבה. ∞ עם לעז: עם שלשונו זרה. היתה...לקדשו: נעשתה לו לעם קדוש. ישראל ממשלותיו: עם ישראל נעשה לעם שעליו ה' מושל ומולך. אדון: כינוי לה'. חולי: רעדי, חרדי. ההפכי הצור אגם מים: הופך מקום הררי ומסולע לאגם. חלמיש: סלע קשה. ∞ על חסדך על אמתך: למען יכירו הכל בחסדך ובאמיתותך. עצביהם: פסיליהם [שעיצבו במו ידיהם].
|
|