|
|
עמוד:184
ולא הנחלתו, מלכנו, לעובדי פסילים, וגם במנוחתו לא ישכנו ערלים, כי לישראל עמך נתתו באהבה, לזרע יעקב אשר בם בחרת. ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי ענג. עם מקדשי שביעי, כלם ישבעו ויתענגו מטובך, ובשביעי רצית בו וקדשתו, חמדת ימים אותו קראת, זכר למעשה בראשית. אלהינו ואלהי אבותינו, רצה נא במנוחתנו, קדשנו במצותיך ותן חלקנו בתורתך, שבענו מטובך ושמח נפשנו בישועתך, וטהר לבנו לעבדך באמת. והנחילנו, יהוה אלהינו, באהבה וברצון שבת קדשך, וינוחו בו כל ישראל מקדשי שמך. ברוך אתה יהוה, מקדש השבת. הארצות: אומות העולם. ישכנו: יקחו חלק. וקוראי ענג: המתענגים ביום השבת [בעקבות ישעיה נח, יג: "וקראת לשבת ענג"]. שביעי: יום השבת. חמדת ימים: החביב מכל הימים. יסוד המסורת הזו, כנראה, בדרשה על מה שנאמר בתורה בקשר לשבת: "ויכל אלהים ביום השביעי" [בראשית ב, ב], כאשר "ויכל" נדרש במשמע של כליון נפש, כיסופים, חימוד. רצה נא במנוחתנו: קבל את מנוחתנו ברצון. חלקנו: גורלנו. והנחילנו: הענק לנו כירושה נצחית.
|
|