|
|
עמוד:87
לעלא מן כל ברכתא [בשבת שובה: למעלה מכל הברכות [בשבת שובה: חזן לעלא לעלא מכל ברכתא] למעלה ולמעלה מכל הברכות] ושירתא תשבחתא ונחמתא והשירות, התשבחות והנחמות, דאמירן בעלמא, ואמרו אמן. הנאמרות בעולם, ואמרו אמן. אמן. [אמן]. קהל תתקבל צלותהון ובעותהון דכל בית תתקבל תפילתם ובקשתם של כל בית חזן ישראל קדם אבוהון די בשמיא, ואמרו אמן. ישראל לפני אביהם שבשמים, ואמרו אמן. אמן. [אמן]. קהל יהא שלמא רבא מן שמיא וחיים טובים יהי שלום רב מן השמים וחיים טובים חזן עלינו ועל כל ישראל, ואמרו אמן. עלינו ועל כל ישראל, ואמרו אמן. אמן. [אמן]. קהל עשה שלום [בשבת שובה: השלום] במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל, ואמרו אמן. חזן אמן. קהל מזמור לדוד. יהוה רעי לא אחסר: תהלים כג בנאות דשא ירביצני, על מי מנחות ינהלני: נפשי ישובב, ינחני במעגלי צדק למען שמו: גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי, שבטך ומשענתך המה ינחמני: ∞ ירביצני: ישכן אותי. ינהלני: יוביל אותי. נפשי ישובב: יתן לי מרגוע ["שובה"] ונחת. מעגלי צדק: הדרכים הנכונות. גיא צלמות: מקום עמוק וחשוך, מקום של סכנה. שבטך ומשענתך: החפצים המשמשים את הרועה להנחות בהם את הצאן. ינחמני::::: ירגיעו אותי ויוכיחו כי יש מי שמטפל בי. מזמור לדוד: המזמור נכנס אל התפילה בהשפעתה של קבלת האר"י. המקובלים נהגו לומר בסוף תפילת ערבית של חול את מזמור קכא, שראשיתו במילים "אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי", מזמור המבקש את עזרת ה' לקראת היום הבא. בליל שבת, כשהאדם חש קרוב יותר אל ה' וצרכי השבת מצויים בידו — מה עוד שאין זה ראוי לבקש על צרכי האדם ביום המקודש — הוחלף המזמור ב"מזמור לדוד, ה' רועי לא אחסר", המדגיש את בטחונו המוחלט של המתפלל בחסד האלהי השופע עליו. פסוקיו הפותחים של המזמור עושים שימוש בציורים הלקוחים מעולם הצאן והמרעה.
|
|