|
|
עמוד:85
אלהי אברהם, אלהי יצחק, ואלהי יעקב, האל הגדול הגבור והנורא, אל עליון, קונה שמים וארץ. החזן והקהל שרים יחדיו: מגן אבות בדברו, מחיה מתים במאמרו, האל [בשבת שובה אומרים: המלך] הקדוש שאין כמוהו. המניח לעמו ביום שבת קדשו, כי בם רצה להניח להם. לפניו נעבד ביראה ופחד, ונודה לשמו בכל יום תמיד, מעין הברכות. אל ההודאות, אדון השלום, מקדש השבת ומברך שביעי, ומניח בקדשה לעם מדשני ענג, זכר למעשה בראשית. ∞ קונה: יוצר. המניח: נותן מרגוע ומנוחה. בם רצה להניח להם: בחר בהם ברצונו ונתן להם את יום המנוחה. נעבד: עבודת ה' [תפילה וקרבנות]. מעין הברכות: נראה שיש לקרוא [כפי שמופיע בנוסחם של יהודי תימן[: "מעון הברכות", משכן הברכות, או שמא הוא "מעין הברכות" היינו: מקור הברכות. אל ההודאות: האל שרק לו ראוי לומר דברי תודה. מדשני ענג: שבעי נחת. השם "ברכה אחת מעין שבע"]. ברכה זו נתחברה בארץ ישראל והיא משקפת את נוסחאות התפילה שנהגו שם, השונות מאלו המוכרות לנו מן הסידורים שבידינו, אשר מוצאם מבבל. הברכה נפתחת כפי שנפתחת הברכה הראשונה של העמידה בנוסחה הארצישראלי ["ברוך... קונה שמים וארץ"]. לאחר מכן בא קטע המצטט במדויק או מסתפק ברמיזה לשבע חתימות ארצישראליות אלה: "מגן אבות", "מחיה מתים", "האל הקדוש" [ובעשרת ימי תשובה: "המלך הקדוש", ראה לעיל, עמ' 18-19], "המניח לעמו", "שאותך לבדך ביראה נעבוד" [ניסוחה כאן: "לפניו נעבוד ביראה ופחד"], "אל ההודאות", "אדון השלום". לאחר פיתוח נוסף של נושא השבת וקדושתה, מסתיימת הברכה בחלקה האחרון של ברכת "קדושת היום", אשר נאמרה גם בתפילה בלחש.
|
|