|
|
עמוד:84
ויכלו לאחר התפילה בלחש שרים החזן והקהל יחדיו: השמים והארץ וכל צבאם: בראשית ב, א-ג עמידה ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה, וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה: ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אתו, כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות: ברכה מעין שבע חזן ברוך אתה יהוה, אלהינו ואלהי אבותינו, ויכלו וכו': מכאן ואילך, במנהג הידוע מאז ימי האמוראים, נאמרים שני קטעים היוצרים מעין חזרה על עיקר נושאיה של תפילת העמידה: [א] פסוקי המקרא ממעשה בריאת העולם שנאמרו גם בתפילת העמידה [שראשיתם ב"ויכלו השמים והארץ וכל צבאם"[; [ב] סיכום נושאיהן של שבע הברכות שבתפילת העמידה, בצירוף חלקה האחרון של ברכת "קדושת היום" [סיכום זה קרוי "ברכה מעין שבע"]. התלמוד הבבלי [שבת כד ע"ב] מנמק את המנהג להוסיף קטעי חזרה על העמידה בליל שבת בנימוק של "משום סכנה": אמירת הקטעים האלו בציבור מחייבת את כל המתפללים להמתין זה לזה עד סוף התפילה, ואז יצאו לדרכם יחדיו ולא יסתכנו בסכנות האורבות לאדם ההולך בלילה יחידי [בעיקר במקומות שבהם היו בתי הכנסת בשדה, מחוץ לעיר]. עם זאת, אולי נקבעה החזרה גם כדי להעניק צביון חגיגי יותר לתפילת ערבית של ליל שבת. ברכה מעין שבע: כתחליף לחזרת החזן על העמידה נאמרת מאז ימי האמוראים [תלמוד ירושלמי ברכות ח, א [יא ע"ד[] ברכה אחת המסכמת את נושאיהן העיקריים של שבע ברכות העמידה [ומכאן
|
|