|
|
עמוד:79
ויכלו השמים והארץ וכל צבאם: בראשית ב, א-ג ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה, וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה: ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אתו, כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות: ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי ענג. עם מקדשי שביעי, כלם ישבעו ויתענגו מטובך, ובשביעי רצית בו וקדשתו, חמדת ימים אותו קראת, זכר למעשה בראשית. אלהינו ואלהי אבותינו, רצה נא במנוחתנו, קדשנו במצותיך ותן חלקנו בתורתך, שבענו מטובך ושמח נפשנו בישועתך, וטהר לבנו לעבדך באמת. והנחילנו, יהוה אלהינו, באהבה וברצון שבת קדשך, וינוחו בה כל ישראל מקדשי שמך. ברוך אתה יהוה, מקדש השבת. ויכלו: הגיעו לידי השלמה ושלמות. וכל צבאם: כל מרכיבי הבריאה. וקוראי ענג::::: המתענגים ביום השבת [ישעיה נח, יג: "וקראת לשבת ענג"]. חמדת ימים: החביב מכל הימים. יסוד המסורת הזו, כנראה, בדרשה על מה שנאמר בתורה בקשר לשבת: "ויכל אלהים ביום השביעי" [בראשית ב, ב], כאשר "ויכל" נדרש במשמע של כליון נפש, כיסופים, חימוד. רצה נא במנוחתנו: קבל את מנוחתנו ברצון. חלקנו: גורלנו. והנחילנו: הענק לנו כירושה נצחית.
|
|