|
|
עמוד:68
תפילת ערבית: אחת משלוש התפילות הקבועות הנאמרות בכל יום. זמן אמירתה הוא מצאת הכוכבים ואילך, אך בערב שבת — כדי להוסיף מקודש אל חול — נוהגים לומר אותה מיד לאחר תפילת מנחה, גם אם טרם שקעה השמש. לתפילת ערבית [שיש הקוראים לה "מעריב"] שני חלקים מרכזיים: קריאת שמע וברכותיה ותפילת העמידה. קריאת שמע, לפי חז"ל, היא חובה גמורה מן התורה, אך אמירת תפילת העמידה נחשבה בימי התנאים כרשות [תלמוד בבלי, ברכות כז ע"ב]. רק עם השנים קיבל עם ישראל על עצמו לומר אותה כחובה גמורה, אף שמבחינה הלכית–פורמאלית היא עדיין נחשבת כתפילת רשות. ייחודה זה של תפילת ערבית נובע מהבדל מרכזי בינה לבין שתי התפילות היומיות האחרות: בעוד ששחרית ומנחה נוסדו כנגד הקרבנות שהוקרבו בבית המקדש בבוקר ובין הערביים, תפילת ערבית באה לעולם, ככל הנראה, כשחשו אנשים בצורך לחתום את היום ולקדם את בוא הלילה במעמד של תפילה. על פי האגדה היה יעקב אבינו הראשון שהתפלל תפילה זו [תלמוד בבלי, ברכות כו ע"ב].
|
|