|
|
עמוד:64
לעלא מן כל ברכתא [בשבת שובה: למעלה מכל הברכות [בשבת שובה: האבלים לעלא לעלא מכל ברכתא] למעלה ולמעלה מכל הברכות] ושירתא תשבחתא ונחמתא והשירות, התשבחות והנחמות, דאמירן בעלמא, ואמרו אמן. הנאמרות בעולם, ואמרו אמן. אמן. [אמן]. קהל יהא שלמא רבא מן שמיא יהי שלום רב מן השמים האבלים וחיים טובים עלינו ועל כל ישראל וחיים טובים עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן. ואמרו אמן. אמן. [אמן]. קהל עשה שלום [בשבת שובה: השלום] במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן. האבלים אמן. קהל כגונא דאנון מתיחדין לעלא באחד, אוף הכי איהי זהר תרומה [קלה ע"א-ע"ב] אתיחדת לתתא ברזא דאחד, למהוי עמהון לעלא חד לקבל חד. קדשא בריך הוא אחד לעלא, לא יתיב על כרסיא דיקריה עד דאיהי אתעבידת ברזא דאחד כגונא דיליה, למהוי אחד באחד. והא אוקימנא רזא דיהוה אחד ושמו אחד. רזא דשבת איהי שבת דאתאחדת ברזא דאחד למשרי עלה רזא דאחד, צלותא כגונא: קטע זה מספר הזוהר שולב בתפילה רק במאה השמונה-עשרה. עניינו בשכינה המסומלת בשבת ובהתעצמות הקדושה המתרחשת עם כניסת השבת. הקטע גדוש בסמלים קבליים ויש בו נסיון לתאר תהליכים המתרחשים בעולם הספירות העליון וביטוי לשאיפה אנושית להשפיע עליהם כדי לסייע לשפע האלהי לרדת כראוי ממרומים אל עולם האדם. הקטע עוסק בעיקר בשתיים מן הספירות: ספירת תפארת, שהיא בבחינת הזכר, הקדוש ברוך הוא, וספירת מלכות, שהיא הנקבה- השכינה-השבת. הפיסקה הראשונה ניתנת להתפרש באופן כללי כך: כשם ששש הספירות העליונות שמעל לספירת מלכות מתלכדות בשבת לחטיבה אחת - וזה הסוד שבאמירת הפסוק "שמע ישראל" שיש בו שש מילים — כך גם השכינה-מלכות-שבת מתאחדת עם כל כוחותיה המלאכיים. רק בתנאים אלה יכול להיווצר הקישור והזיווג בין השכינה-מלכות ובין הקב"ה-תפארת [ספירת תפארת המצויה במרכז שש הספירות העליונות]. הזיווג בין תפארת ומלכות מאפשר את ירידת השפע האלהי לעולם כולו. רזא דשבת: ופירוש הדברים באופן כללי: תפילת שבת, תפילתם של בני אדם בעולם התחתון [וקריאת
|
|