|
|
עמוד:3
לפני תפילת מנחה יש הנוהגים לקרוא את מגילת שיר השירים. המנהג לקרוא את מגילת שיר השירים בערב שבת החל במאה השש≠עשרה, בהשפעתה של קבלת האר"י. בעקבות מסורת פרשנית ארוכה, שראשיתה בספרות חז"ל, פירשה גם הקבלה את המגילה כשירת אהבה בין הרעיה [היא כנסת ישראל] לבין דודה [הוא הקב"ה], ובמקביל גם בין כוחות שונים בעולם האלהות. וכיוון שליל שבת נתפס במחשבת הקבלה גם כשעה של איחוד רוחני בין העם לאלהיו, מתאים לקרוא בערב שבת את שיר השירים. ויש הקוראים את המגילה בין מנחה לערבית או לפני סעודת ליל שבת. שיר השירים אשר לשלמה: ישקני מנשיקות פיהו, כי טובים דדיך מיין: לריח שמניך טובים, שמן תורק שמך, על כן עלמות אהבוך: משכני אחריך נרוצה, הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך, נזכירה דדיך מיין, מישרים אהבוך: שחורה אני ונאוה, בנות ירושלם , כאהflלי קדר, כיריעות שלמה: אל תראני שאני שחרחרת, ששזפתני השמש, בני אמי נחרו בי שמני נטרה את הכרמים, כרמי שלי לא נטרתי: הגידה לי שאהבה נפשי, איכה תרעה, איכה תרביץ בצהflרים, שלמה אהיה כעטיה, על עדרי חבריך: אם לא תדעי לך, היפה בנשים, צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיתיך, על משכנות הרעים: לססתי ברכבי פרעה, דמיתיך רעיתי: נאוו לחייך בתרים, צוארך בחרוזים: תורי זהב נעשה לך, עם נקדות הכסף: עד שהמלך במסבו, נרדי נתן ריחו: צרור המר דודי לי, בין שדי ילין: אשכל הכפר דודי לי, בכרמי עין גדי: הנך יפה רעיתי, הנך יפה עיניך יונים: הנך יפה דודי אף
|
|