עמוד:202

תפילות השבת וברכותיה בני היכלא בני היכלא, דכסיפין למחזי זיו דזעיר אנפין, יהון הכא, בהאי תכא, דבה מלכא בגלופין. צבו לחדא בהאי ועדא, בגו עירין וכל גדפין. חדו השתא, בהאי שעתא, דבה רעוא ולית זעפין. קריבו לי חזו חילי, דלית דינין דתקיפין. לבר נטלין ולא עאלין, הני כלבין דחציפין. והא אזמין עתיק יומין למנחה, עדי יהון חלפין. רעו דילה, דגלי לה, לבטלא בכל קליפין. ישוי לון בנקביהון, ויטמרון בגו כפין. ארי השתא, במנחתא, בחדותא דזעיר אנפין. תרגום: בני ההיכל, הנכספים לחזות בזיו פניו של זעיר אנפין, יהיו כאן, בשולחן זה, שבו חקוקה צורת המלך. חפצו מאוד בהתאספות זו, בקרב מלאכים וכל בעלי כנפיים, שמחו עתה, בזו השעה, שיש בה רצון ואין בה כל זעף. קרבו אלי, ראו כוחי, שאין תוקף לדינים, 0 בני ההיכל: כינוי לתלמידי החכמים העוסקים בתורת הסוד. דינים: מידת הדין המקטרגת על הצדיקים. בני היכלא: פיוט המיוחס לאר"י ושמו רשום בו באקרוסטיכון "יצחק לוריא". הפיוט עשיר בדימויים שמקורם בתורת הקבלה של האר"י. עניינו ברצון המיסטי להתקרב אל מהויות שונות של עולם האלהות ["זעיר אנפין", "מלכא", "עתיק יומין"], וכן הוא עוסק בכוחות הרע, שבשעת מנחה של שבת אין להם כל כוח ועוצמה.

ידיעות אחרונות

קרן אבי חי


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר