|
|
עמוד:92
תפילות השנה וברכותיה התורה תוך הקפת הבימה שבבית הכנסת. בגולה חוגגים עד היום את "שמיני עצרת" ו"שמחת תורה" כשני חגים רצופים אך נפרדים, אבל בארץ ישראל - שאין בה "יום טוב שני של גלויות" - צורפו שני החגים ליום אחד. במוצאי החג נוהגים לערוך במקומות שונים "הקפות שניות", כדי להשתתף בשמחתם של בני חוץ לארץ השוהים בארץ והחוגגים את "שמחת תורה" ביום שלאחר "שמיני עצרת". עירובי תחומין, חצרות ותבשילין: ראה עמ' 143. הדלקת נרות בערב שמיני עצרת ושמחת תורה את פני החג מקבלים בהדלקת נרות. מצוה זו נמסרה לעקרת הבית, אך בהעדרה מדליק את הנרות בעלה או אחד מבני הבית האחרים. נהוג להדליק שני נרות [ויש הנוהגים להדליק מספר נרות כמספר בני הבית. יש אף הנוהגים שכל אחת מבנות הבית מדליקה לעצמה נר אחד או שניים, בברכה או בלא ברכה, והמנהגים בעניין זה רבים]. לא נקבע זמן מוגדר להדלקת נרות בערב שמיני עצרת. אבל אם ערב החג הוא גם ערב שבת - יש להדליקם כחצי שעה לפני שקיעת השמש. בשאר המקרים נוהגים להדליק את הנרות לפני כניסת החג או [על ידי העברת אש מנר שהודלק קודם לחג] אחרי כניסתו, סמוך לסעודה. בדרך כלל האשה מברכת על הדלקת הנרות ואחר כך מדליקה אותם. אבל אם ערב חג הוא גם ערב שבת, מבעירה האשה את האש בנרות תחילה, מכסה את עיניה בידיה, מברכת ופוקחת את עיניה כדי להביט בנרות. וזו לשון הברכה: ברוך אתה יהוה, אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של [בשבת אומרים: שבת ושל] יום טוב. ברוך אתה יהוה, אלהינו מלך העולם, שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה. תפילה לאשה לאחר הדלקת נרות ויש הנוהגות לומר גם תחינה זו: יהי רצון מלפניך, יהוה אלהי אלהי ישראל, שתחונן אותי [ואת אישי] ואת כל קרובי, ותתן לנו ולכל ישראל חיים טובים וארוכים, ותזכרנו הדלקת נרות: ראה עמ' .144 תפילה לאשה: ראה עמ' .144
|
|