|
|
עמוד:28
תפילות החיים וברכותיהם כשריד וכזכר למנהג הקדום הזה יש הנוהגים שזמן מה לפני החתונה נפגשות שתי המשפחות לשם היכרות, לקביעת סדרי החתונה, כמעין הכרזה ציבורית על רצון הזוג לבוא בברית הנישואין. [יש המכנים טכס זה בשם "אירוסין", אף שאין הוא זהה לטכס האירוסין הקדום שתואר לעיל]. לעיתים נכתבים בהקשר זה גם "תנאים" [שהם פרטי ההתחייבויות הכלכליות של שני הצדדים] ויש הנוהגים לשבור בו צלחת חרס, אות להחלטה שמנוי וגמור עם הצדדים לקיים את ההסכם: כשם שאי אפשר לתקן את הכלי השבור, כך אי אפשר יהיה להתיר את הקשר בין בני הזוג. ויש אף העורכים לציון האירוע מסיבה חגיגית במסגרת בני המשפחות והחברים. שבת חתן בשבת שלפני החופה עולה החתן לתורה [ראה בכרך השבת, עמ' 219] ונהוג שמשליכים עליו ממתקים מעזרת הנשים. בעדות רבות נהוג שהזוג איננו מתראה בשבוע שלפני החופה, ומשום כך נמצאת הכלה בשבת זו עם רעותיה, בעוד יתר בני משפחתה מתארחים בבית החתן [ויש המכנים התאספות זו של נשים בשם "שבת כלה"]. במקומות רבים נערך לאחר תפילת הבוקר קידוש מיוחד לכבוד החתן. בני עדות המזרח מקיימים את "שבת חתן" בשבת שלאחר החתונה, ויש גם מבני אשכנז המחקים מנהג זה. טבילת הכלה בערב שלפני החופה [או באחד מארבעת הלילות שקודם לה] טובלת הכלה במקוה טהרה. יש עדות שבהן הולכות עם הכלה קרובותיה ומלוות את הטכס בשירים ובמגדנות. לפרטי הטבילה וברכתה, שאינן שונות עקרונית מכל טבילה שטובלת אשה במקוה, ראה עמ' 248. מנהגי יום החתונה תענית חתן וכלה ומתן צדקה יום החתונה נחשב עבור בני הזוג יום של חשבון נפש וכפרה על העוונות, שבעקבותיו הם פותחים דף חדש בחייהם. בשל כך יש הנוהגים שהחתן והכלה מרבים ביום זה במתן צדקה או אף צמים בו מעלות השחר. ויש הנוהגים שהחתן והכלה מוסיפים לתפילת מנחה שלפני החופה, לאחר הברכה השביעית של תפילת שמונה עשרה [ראה בכרך השבת עמ' 20], קטע זה:
|
|