|
|
עמוד:504
המיעוטים בישראל : זכויות האדם והאזרח וזכויות הקבוצה בהכרזת העצמאות מתחייבת ישראל להעניק שוויון זכויות מלא לכל אזרחיה , כלומר ליהודים , לערבים , לדרוזים ולצ'רקסים . בהכרזה יש גם הכרה בזכויות קבוצה למיעוטים בישראל : " ... תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל , דת , גזע ומין , תבטיח חופש דת , מצפון , לשון , חינוך ותרבות ותשמור על המקומות הקדושים לכל הדתות , ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות . " גנויות אדם ואזרח מצד אחד , הערבים , הדרוזים והצ'רקסים בישראל מממשים את זכויותיהם האזרחיות : הם זכאים לבחור ולהיבחר למוסדות הנבחרים של המדינה , הן במישור הממלכתי לכנסת והן במישור המקומי לרשויות המקומיות , ויש להם חופש התאגדות להקים מפלגות שייצגו אותם בכנסת . מצד אחר , בתחומים רבים הזכות לשוויון של האזרחים הערביים אינה ממומשת ויש אי - שוויון בין יהודים למיעוטים . אי - שוויון זה בא לידי ביטוי באפליה בהקצאת תקציבים לחינוך , לרשויות מקומרותי ובאפליה בתעסוקה ובקבלה למקומות עבודה , בעיקר בשירות הציבורי . זאת ועוד , המפלגות הערביות אינן מיוצגות במוסדות השלטון , למעט הכנסת , והם מעולם לא הוזמנו להצטרף לקואליציה , אף על פי שיש בכנסת מפלגות ערביות . מפרסומים של האגודה לזכויות האזרח ( 1998 ) עולה כי רק 15 מכלל 1059 חברי הדירקטוריונים של החברות הממשלתיות הם ערבים . חברת החשמל מעסיקה רק שישה ערבים מתוך שנים עשר אלף העובדים , ב"אל על", חברת התעופה הישראלית , יש רק דייל אחד ודיילת ערביים . זכויות קבוצה לאור ההתחייבות בהכרזת העצמאות - " תבטיח חופש דת , מצפון , לשון , חינוך ותרבות ... " - מדינת ישראל מכירה בזכותן של קבוצות המיעוטים לשמור על זהותן כקבוצה ייחודית השונה מהרוב היהודי בתחומי דת , לשון ותרבות . תחום הדת . מדינת ישראל מכירה בחופש הפולחן של הערבים והדרוזים ובזכותם לקיים את חגיהם במועדם ולפי המצוות והטקסים . הכרה זו באה לידי ביטוי בחוק תיוון לפקודת ימי מנוחה , המפרט את ימי החג והמועד של כל הדתות המוכרות על ידי המדינה כימי מנוחה . משרד הדתות מקצה תקציבים לבניית מוסדות דת ובתי תפילה - מסגדים וכנסיות - ולהחזקתם . עם זאת , אין שוויון בהקצאת תקציבים זו , שכן הערבים מקבלים רק 2.8% מתקציב משרד הדתות אף על פי שהם מהווים 18% מהאוכלוסייה בישראל . המעמד האישי - כללי נישואין וגירושין - מנוהל בישראל על פי הדין הדתי ועל ידי מוסדות דתיים חוק בתי דין שרעיים ( 1953 ) וחוק בתי דין דרוזיים ( 1962 ) . על אי - שוויון בהקצאת משאבים ראו עמ' 291 - .296
|
|