|
|
עמוד:481
להלן נעמוד על מרכיביה של " שותפות " זו . העומס הרב המוטל על רשויות השלטון המרכזי וקשיי תקציב של השלטון המרכזי גורמים לצמצום מעורבותו בנושאים חברתיים וכלכליים . מציאות זו גורמת לכך שהשלטון המקומי נאלץ להתמודד עם משימות חברתיות , כלכליות ועירוניות שהיקפן הולך וגדל . בשנות ה - 90 גיבשה הממשלה מדיניות לקליטה ישירה של עולים . משמעות הדבר היא הטלת האחריות לקליטת עולים על רשויות השלטון המקומי . הן נדרשות לדאוג לקליטת העולה בכל תחומי החיים : דיור , חברה ותרבות , ובמידה מסוימת - גם לקליטתו בשוק התעסוקה . כלומר , רשויות השלטון המקומי נדרשות להבטיח קליטת עלייה , פיתוח כלכלי , פיתוח מקורות תעסוקה , חינוך ורווחה , כל אלה - במישור המקומי . היעדר מסגרת חוקית כוללת המגדירה את סמכויותיו של השלטון המקומי , את חובותיו ואת מידת החופש שלו והיעדר מדיניות מרכזית המגדירה את מערכת היחסים בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי : תפקידים וסמכויות , יוצרים מצבים המזמינים פעילות אוטונומית של השלטון המקומי . לעתים מצב זה גורם למתחים בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי בשאלת גבולות הפעילות האוטונומית של הרשות המקומית , ובמילים אחרות , עד כמה מותר לשלטון המקומי לפעול ללא תיאום עם השלטון המרכזי ולחרוג מההנחיותיו . בית המשפט העליון ( בייחוד כבג"ץ ) מכיר בשיקול הדעת של השלטון המקומי כעיקרון שלטוני ומינהלי לגיטימי . הכרה זו מאפשרת לרשות המקומית חופש פעולה נרחב בכל הנוגע למתן שירותים לתושבי הרשות , ומתוך כך - מחזקת את האוטונומיה של השלטון המקומי . ראשי הרשויות המקומיות , הנבחרים בבחירות אישיות ישירות על ידי תושבי הרשות , נאבקים למען האוטונומיה של הרשות המקומית . לטענתם , הם נבחרו כדי לפתח את הרשות המקומית לטובת תושביה , וכשלטון אחראי הם נדרשים לתת לציבור הבוחרים דין וחשבון על מעשיהם . לפיכך השלטון המקומי צריך ליהנות מאוטונומיה רחבה ולתפקד בעיקר כשלטון מקומי עצמאי ולא כזרוע מינהלית של השלטון המרכזי . האוטונומיה של הרשות המקומית באה לידי ביטוי בארגון הפנימי של הרשות , בהחלטה על ניהול מערך השירותים ( על ידי עובדי הרשות או באמצעות קבלנים ) , ביכולת להקים עמותות וחברות עירוניות , בחופש להגדיר תפקידים ולגייס עובדים ולקבוע את צביונה , איכותה של הרשות והרכב האוכלוסייה . עוד יכולה הרשות להפעיל יוזמות חינוכיות ברשות , לעודד יוזמות פרטיות לפיתוח פרויקטים עסקיים כמו מרכזי קניות , מרכזי שירותים , מבני תעשייה ולתמוך בהם . בין שתי הרשויות שורר לעתים מתח הנובע משתי סיבות . ראשית , אי - שוויון בחלוקת משאבים לרשויות . אין קריטריונים אחידים בתחום הקצאת המשאבים , וכיוון שכך , נוצר אי - שוויון בין הרשויות השונות : יש רשויות מקומיות המצליחות באמצעות קשרים - להשפיע על השלטון המרכזי להקצות להן משאבים רבים יותר מרשויות אחרות שאין להן אותה מידה של נגישות לשלטון המרכזי , ולכן הן מקבלות משאבים בהיקף קטן יותר . אי - שוויון זה גורם מתח בינן לבין השלטון המרכזי .
|
|