|
|
עמוד:190
המדינה מחולקת לכמה אזורי בחירה ומכל אזור נבחרים נציגים באופן יחסי לאחוז הקולות שקיבלו באזור . יש מדינות שבהן השיטה היא שיטה יחסית אישית : הנוחרים מצביעים עבור מועמד שהוא נציג מפלגה . במדינות אחרות נקבעה השיטה היחסית רשימתית : לכל מפלגה יש רשימת מועמדים הנקבעת בדרכים שונות , כגון בחירות מקדימות ( פריימריז ) , על פי החלטת מוסדות המפלגה , באמצעות ועדה מרכזת של המפלגה . ברוב מדינות אירופה , נהוגה שיטת הוועדה המסדרת . בשיטה היחסית רשימתית הבוחר מטיל לקלפי פתק ובו מצוין שם המפלגה , כלומר , כך הוא מצביע לרשימת מועמדים . מספר נציגי המפלגה ( מתוך רשימת המועמדים ) בפרלמנט יהיה ביחס שווה לאחוז הקולות שמפלגה זו קיבלה בבחירות . יש מדינות שבהן נוהגת שיטת בחירות רובית אזורית : על פי שיטה זו נבחרים המועמדים של המפלגה שזכתה ברוב קולות הבוחרים בכל אזור ואזור כנציגים בפרלמנט . יש מדינות המיישמות שיטות מעורבות : הן משלבות בשיטת הבחירות שלהן מאפיינים שונים , כמו שיטת הבחירות הנהוגה בגרמניה , פדרציה המורכבת מ - 15 מדינות . הליך זה כולל את השיטה הרובית והיחסית , את השיטה האזורית והארצית , את הבחירה האישית והרשימתית - כל זה בכפיפה אחת . ציבור הבוחרים במדינות הפדרציה השונות בגרמניה בוחר את נציג האזור לפרלמנט הנבחר בשיטה האזורית הרובית והאישית באמצעות פתק אחד ("קול א") , ובאמצעות פתק נוסף ("קול ב") הוא בוחר ברשימה של מפלגה בשיטה היחסית הארצית . " הארץ " אינה גרמניה כולה , אלא כל אחת ממדינות הפדרציה . כיוון שכך , מחצית מחברי
|
|