|
|
עמוד:52
.4 " כן , יש שותפות . הסוכנות בהחלט אינה ' בלתי רלוונטית', כפי שאוהבים לומר . היא עדיין הכלי היחיד לגיבוש תחושת ה'עם', לצד עשייה בתחומים שממשלת ישראל אינה יכולה לעשות בהם . אנחנו נמצאים עתה בשלב של בחינה הדדית של מערכות היחסים . כפי שישראל בודקת את זיקתה המשתנה לקהילות , גם הקהילות בוחנות את יחסיהן עם ישראל המשתנה . הקהילות חוששות שהישראלים הופכים ללאומיים כל כך , ולא מחוברים לצד היהודי של היותנו ' עמ'. לראשונה בתולדות היחסים שלנו יכולות הקהילות לומר לישראל : ' אתם יכולים לעזור לנו'. זהו מצב שונה לחלוטין מישראל שרק זקוקה לנו . צריך לקיים דיאלוג . לעתים קרובות אנו שומעים מן הישראלים את הקביעה : ' אתם גולה שנעלמת'. זה מעליב . אלה מאתנו שחיים בגולה , ומעורבים בעניינים היהודיים , מאמינים גם ביכלל ישראל', ואיננו רוצים לחשוב שאנו הולכים להיעלם . אנחנו יודעים שאנחנו לא קהילה גדולה , וישראל תהיה בקרוב הקהילה היהודית הגדולה , אבל אנו רואים את עצמנו קהילה דינמית , חיה , לא רק קבוצה של אנשים ש'תומכים בישראל'. הגדרתנו ככאלה נותנת תחושה שלישראלים לא אכפת מאתנו באמת . אם ישראל באמת דואגת לעם היהודי , לא רק הקיום הפיסי שלנו צריך להיות חשוב לכם , אלא גם היכולת שלנו לקיים חיים רוחניים עצמיים . רבים מאתנו חשים סיפוק כיהירים גם כשאנו חיים בחוץ . זאת אולי מציאות כואבת לישראלים , אבל זאת המציאות שלנו . זהו סוג חדש של ' זקוקים לכם'. ישראל הבשילה כמדינה עצמאית מבחינה אסטרטגית , ביטחונית , כלכלית , דיפלומטית . בשנת 2000 היא תהיה הקהילה הגדולה , וכל אלו יוצרים מערכת יחסים חדשה . אלה יחסים בוגרים , בניגוד ליחסי התלות בעבר , כשחשנו שאנו מספקים צרכים חיוניים לכם . את המערכת החדשה צריך להשתית על תחושה של ' עם'. אם ישראל אכן אחראית ליהודים באשר הם , אני אחד היהודים ' באשר הס', וזכותי להיות שותפה לגיבוש אופי המדינה . " שושנה קארדין * , מתוך מאמרה של לילי גלילי , " אנחנו גולה שנעלמת ?", הארץ , מאי .1995 שושנה קארדין , יו"ר המגבית המאוחדת לישראל , בולטימור , ארה"ב .
|
|