ח'דיו

עמוד:196

התאר ח'דיו בטל על ידי הבריטים ב - 1914 , ולשליט מצרים נתן התאר " סלטאן " . בשנת 1922 הנהג התאר מלך . כיום מצרים היא רפובליקה ונשיאה מכנה " ראיס " ( ראש , או נשיא ) . טורקיה נוצרים - היסטוריה עות'מאנים חדפיים משפחה של יונקים קטנים מסדרת אוכלי - חרקים , הדומים לעכבר . המשפחה כוללת מינים רבים הנפוצים באירופה , באסיה , באפריקה ובאמריקה הצפונית . משקלם של החדפים מ - 1.5 עד 60 גרם , אך משקל רבם אינו עולה על 20 גרם . פרותם קטיפתית . בצדי גופם מצויות בלוטות עור , המפרישות חמר שריחו חריף . הריח נמרח תוך כדי הליכתו של בעל - החיים על דפנות מחלתו ומסמן את תחום המחיה שלו . למינים מסימים של החדפים יש רק ארסי , ובעזרתו הם משתקים את טרפם . עיניהם של החדפים קטנות מאוד , וחוש הראיה שלהם חלש ביותר . חושיהם העקריים הם השמיעה , הריח והמשוש . החדפים חיים על פני האדמה בין צומח צפוף , תחת שכבות של עלי שלכת או בנקיקים ובמחלות באדמה . יש מינים החופרים בעצמם את מחלותיהם , ואלו מינים אחרים משתמשים במחלות שחפרו בעלי - חיים אחרים . החדפים זקוקים למזון רב , וחדף שצם רק שעות אחדות עלול לגוע ברעב . הם אוכלים חרקים , תולעים וחלזונות ולעתים גם חליתנים קטנים . החדפים נולדים קרחים בכל גופם ועורים . אולם הם גדלים מהר מאוד ובתוך 3 שבועות מגיעים כמעט לגדלם של ההורים ולאי - תלות בהם . תוחלת החיים שלהם 5 . ו - 2 שנים . קצב פעימות הלב של החדף מגיע ל - 1,300 פעימות בדקה . בארצנו נמצאים שלושה מינים של חדפים . הנפוץ שבהם הוא החדף הקטן . אחד המינים הללו - החדף הזעיר - הוא היונק הקטן ביותר בעולם , משקלו כ - 2 גרמים . בעלי - חיים - חלקת עולם החי יונקים חדקוניים משפחת חרקים מסדרת החפושיות , הכוללת יותר מ - 60,000 מינים מגדרים - מספר המינים הגדול ביותר בעולם החי . רב החדקוניות גדלן פחות מ - 2.5 סנטימטרים . יש להן בראשן חדק קדיחה , שעליו קבועים מחושים שקצותיהם עבים . בחדק הן קודחות בצמחים כדי לאכל מהם וכדי להטיל בהם את ביציהן . גם החדקוניות הבוגרות וגם הזחלים הבוקעים מן הביצים הם מזיקים קשים לחקלאות . בארץ מצויים יותר מ - 200 מינים ממשפחת החדקוניים , וביניהם חדקונית הארז , שארכה 3 - 4 מילימטרים והיא הקשה במזיקי האסם ; היא פוגעת בגרעיני התבואה או הארז המצויים באסמים . חדקונית הלקסוס , הפוגעת בצמחי תרבות רבים , חדקונית הבוצין , הנפוצה על עלי בוצין וחדקונית הבלוטים המטילה את ביציה בבלוטי אלון . חפושיות חרקים " חדר " כנוי למוסד שבו קבל הילד היהודי את ראשית חנוכו . בדרך כלל היה זה חדר בביתו של המורה , שנקרא " רבי " , " מלמד " או " מורי " . הבטוי התלמודי " תינוקות של בית רבן " מעיד על כך שכבר במאות הראשונות לספירה היו הילדים היהודים לומדים בביתו של המורה . רק במאה ה - 20 תפסו בתי - ספר במתכנת המודרנית המכרת לנו את מקומם של ה " חדרים " בגולה ובארץ . הלמוד ב " חדר " נעשה באפן דומה בקהלות היהודיות באירופה , באסיה ובאפריקה . בארצות המזרח כנה ה " חדר " , בהשפעת הערבית , בשם " כתאב " . בדרך כלל היו הילדים לומדים ב " חדר " היחיד שבדירת הרבי , שבו עסקו לפעמים הרבי עצמו או אשתו גם בעבודות אחרות כדי להשלים את פרנסתם . שעות הלמודים היו ארכות , משעת בקר מקדמת עד שעות אחר - הצהרים המאחרות , ולפעמים עד שעה תשע או עשר בלילה . הילדים למדו ב " חדר " מגיל שלוש עד שלוש - עשרה . הם החדף המצוי שוכן ברוב אזורי הארץ , בעמקים ובהרים , באדמה קלה וכבדה . החדף הוא בעל - חיים לילי הפעיל יותר בחורף . החדק של החדקונית המשמש לנבירה ולקדיחה , בעיקר לנקבות , ארוך לפעמים יותר מגופו . הנקבות קודחות בצמחים כדי לאכול מהם וכדי להטיל בהם את ביציהן .

קודם  |  הבא