הדרים

עמוד:82

ולפעמים מתקתק . פלחי הפומלו מתוקים וטעימים מאוד . הם נאכלים רק לאחר סלוק הקרום העוטף את הפלח . לאחרונה החלה נטיעה של פומלית , שהיא מכלוא חדש של פומלו ואשכולית . מנדרינה פריה פחוס וקטן וקלפתה נפרדת בקלות מן הפלחים . לכן גם נקראים זני המנדרינה השונים בשם " קליפים". הזנים הגדלים בארץ : " קלמנטינה " - המבשילה בסתו , הראשונה מבין הזנים השונים , ומכילה זרעים רבים . מוצאה של הקלמנטינה באלג'יריה . מוצאה של ה " סטסומה " ביפן . היא מבשילה בתחלת החרף , ומתאימה לאקלים קריר . הזן " מיכל " התגלה בישראל , ונכר בצבעו הכהה - אדם כמעט - ובטעמו הטוב . זן זה מבשיל בחרף . " טמפל"ו " טופז " הם שני זני מכלוא גדולים יחסית המבשילים מאמצע החרף עד לאביב . טאמו של הטופז מתוק והוא עסיסי מאוד . לטמפל יש זרעים רבים וקלפה מחספסת . הלימון והאתרוג גבהו של עץ הלימון כ - 10 מטרים . פרותיו כדוריים וקלפתם צהבהבה - ירקה . משתמשים בו ככנה שעליה מרכיבים את רב מיני ההדר שנוטעים בקרקעות כבדות . פריו ארך ומסתים לרב בפטמה , קלפתו דקה וציפתו חמוצה . הציפה מכילה 5 - 7 אחוזים חמצת לימון , שמרבים להשתמש בה בתעשיות שונות . משערים כי מולדתו של הלימון בדרום - מזרח אסיה . בהודו הוא היה ידוע עוד בתקופת העולם העתיק , וממנה הובא למזרח התיכון . באזור זה גדלו את הלימון למן המאה ה - 10 ואילך ואולי אף לפני כן . איטליה עומדת במקום הראשון בעולם בגדול לימונים . הלימון המתוק הוא קרובו של הלימון החמוץ . לעתים הוא נקרא בפי העם לימטה מתוקה או לימונית . פרותיו של האתרוג מארכים וקלפתם עבה מאוד וריחנית . צבעו של האתרוג כצבע הלימון , ותוכו מריר . מולדתו במורדות הדרומיים של הרי ההימליה . משם הוא נפוץ עוד בימי קדם להודו ולפרס . לישראל הובא האתרוג כנראה בימי עזרא , כלומר בתקופת שיבת ציון , והיה הראשון מבין עצי ההדר שהעברו לארצות המזרח התיכון . האתרוג הוא אחד מארבעת המינים שעליהם מברכים בסכות . הפסוק " ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר " ( ויקרא כג מ ) מתיחס לאתרוג . לאתרוג שני סוגים : אתרוג תימני גדול , ואתרוג היהודים הקטן . עקר גדולו בישראל הוא לחג הסכות , אך נתן להכין ממנו גם רבות , שמורים וקלפות מסכרות . החשחש ומינים נוספים החוקרים סוברים , כי התפוז התפתח מן החשחש . לפרותיו של החשחש יש קלפה קשה וגסה וציפתם מרה וחמוצה מאוד . פטוטרות העלים של עץ החשחש הן בעלות כנפים רחבות ולענפיו קוצים גסים . גבה העץ מגיע עד ל - 10 מטרים . מגדלים את החשחש בעקר לכנה , שעליה מרכיבים את התפוז בקרקעות כבדות . מולדתו של החשחש במורדות הדרומיים של הרי הימליה . האדם מגדל אותו מולדת הלימונים בהודו - סין , ומשם התפשט גידולם לסין , להודן ולפרס . בני אירופה הכירו אותם בעקבות מסע הכיבוש של אלכסנדר מוקדון בארצות המזרח . במשך שנים רבות היתה ישראל יצואנית גדולה של תפחים . אולם התחרות הרבה עם ארצות כמו ספרד ופורטוגל צמצמו ענף זה בארץ , אחד מזני התפוזים החשובים בישראל הוא הזן היפואי שמוטי , שפירותיו גדולים וקליפתו עבה . המנדרינה היא הנוחה ביותר לקילוף מבין פירות ההדר , וזוהי אחת הסיבות העיקריות לכך שהצריכה העולמית שלהן נמצאת בעלייה .

קודם  |  הבא