היסטוריה

עמוד:140

הפלופונסית שהתחוללה בין ספרטה לאתונה והשתמש בהן בחבוריו . כתיבת ההיסטוריה לאחר תוקידידס לא התנהלה בדרכים שאותן פתח לפני ההיסטוריונים . סופרי התקופה ההלניסטית גלו ענין רב דוקא באישים הפועלים וטרחו לאסף מקורות המתארים אותם . התאור ההיסטורי נועד לספק חמר קריאה ספרותי לקהל הקוראים , ולכן את מקום התאור המדעי תופס אצלם התאור הספרותי על סממניו . את השנוי בצורת כתיבה זו חולל פוליביוס , שחי במאה ה - 2 לפני הספירה . הוא היה יוני שכתב את ההיסטוריה של רומא , ובחבורו בן ארבעים הכרכים ( רק חמשה מהם נשתמרו עד ימינו ) , בקש להסביר כיצד הפכה רומא למעצמה כה גדולה . הוא הקיף בתאורו את איטליה , אפריקה , יון ואסיה וכך יצר במדה רבה היסטוריה עולמית . כמו תוקידידס , דרש גם הוא מן ההיסטוריון כי יחקר את מקורותיו ויטפל בחמר ללא משוא פנים . לסגנון הכתיבה ההיסטורי תרם רבות גם ההיסטוריון הרומי טקיטוס , בסוף המאה הראשונה לספירה . לצרך כתיבת ההיסטוריה הוא נעזר בסקירות גאוגרפיות , בנתוחי קרבות , בנאומים של אישי צבור ובוכוחים צבוריים . אחד ההיסטוריונים הנודעים באותה עת היה יוסף בן מתתיהו היהודי , שכתב את ספריו " מלחמות היהודים"ו " קדמוניות היהודים " ביונית . ההתפתחות שחלה בכתיבה ההיסטורית בימי הבינים המקדמים , עם התפשטות הנצרות , התבטאה לאו דוקא בשכלול שיטות החקירה אלא בנסיון לאמץ השקפה כוללנית על ההתפתחות ההיסטורית . ההנחה שעמדה ביסודו של נסיון זה היתה , שאין הארועים ההיסטוריים העולמיים מקריים אלא מצטרפים למסכת אחת , והם חלק מהתפתחות בכוון שאותו קבעה האלוהות . עד המאה ה - ו ו נהגו ההיסטוריונים לכתב את ספריהם מנקדת השקפה זו . לאחר מסעי הצלב ( במאה ה - ו ו ) השתחררה הכתיבה במדת - מה ממסגרת זו . אולם הדרך לכתיבה בת זמננו נפתחה במאה ה - 15 בפירנצה שבאיטליה : היסטוריונים רבים פנו ערף לנקדת המוצא הדתית והחלו להסביר את מהלך המארעות בדרך חלונית - כלומר , להסתמך בתאור מארע על הרקע שקדם לו . היסטוריונים אלה נסו למצא הסבר לעליתו ולשקיעתן של מעצמות וראי בכך תהליך היסטורי בלתי פוסק . מתוך תפיסה זו של ההיסטוריה סברו אחדים מהם - למשל ניקולו מקיולי - כי הבנת התהליך הזה תסיע למדינאים בני זמנם לקבל החלטות נבונות יותר , המתאימות להתפתחות החברה האנושית . ההיסטוריה נוהי ? " ההיסטוריון מערב בתהליך בלתי פוסק של עצוב העבדות בהתאם לפרשנותו ושל עצוב פרשנותו בהתאם לעבדות ... לכן תשובתי לשאלה מהי היסטוריה היא , שזהו תהליך בלתי פוסק של פעילות * ומלין בין ההיסטוריון לעבדות שלו , בין הווה לעבר". דברי ההיסטוריון האנגלי החשוב אדוארד קר בספרו " היסטוריה מהי". במאה ה - 18 חל שנוי בהיסטוריוגרפיה כאשר היסטוריונים החלו לכתב לא רק על מעשי השליטים . ההיסטוריון והפילוסוף הצרפתי פרנסואה וולטר למשל , בספרו " דורו של לואי ה - 14 " כתב על החברה . ההיסטוריון האנגלי אדוארד גיבון הסביר בספרו " עליתה ושקיעתה של האימפריה הרומית", כי כשלונה של רומא נבע משקיעתה המוסרית . במאה ה - 9 ר , אחרי המהפכה הצרפתית , התפתחו מגמות של שכלול אמצעי החקירה של ההיסטוריון , בד בבד עם ראית התהליכים העוברים על החברה האנושית והגורמים לשנויה . מגמה זו בולטת בכתביו של קרל מרקס , שראה בחברה האנושית תהליך של התקדמות מתמדת המשגת תוך כדי מאבק בין המעמדות בחברה . תפיסתו של מרקס עוררה פלמוס בין היסטוריונים ואנשי מדע מתחומים אחרים ( בעקר כלכלה וחברה ) , אולם הקשר שמצא בין התרחשיות כלכליות לארועים חברתיים ותרבותיים הפך לאבן יסוד במחקר ההיסטורי . לעמתו , היסטוריונים חשובים אחרים יצאו מתוך נקדות השקפה אחרות בתאור הקורות ובמתן פרוש להם . מפנה חשוב בכתיבה ההיסטורית התרחש במאה ה - 20 ומחוללו היה ההיסטוריון היהודי הצרפתי מרק בלוך ( 1886 - 1944 ) . בלוך והיסטוריונים אחרים שקבלו את הגישה שלו , חשבו שיש לחקר לא רק פרשיות היסטוריות קצרות , אלא לחקר תופעות מקיפות המחיבות לא רק בדיקה של תעודות היסטוריות . חוקרים אלה מתיחסים גם לגאוגרפיה , לכלכלה , לטכנולוגיה , למנהגים ולחיים היומ - יומיים בבואם לכתב היסטוריה . הם כותבים " היסטוריה כוללת". היסטוריונים בני זמננו מסתמכים על מקורות רבים ומגונים בבואם לתאר ארועים היסטוריים ולהסבירם . הם בודקים מסמכים ועדיות אחרות , מצליבים מידע ומנסים להיות אוביקטיביים . עם זאת הכל מסכימים כי אין ההיסטוריון מנתק מסביבתו המשפיעה הן על בחירת חמר העדיות והן על כתיבתו . כבעבר , גם היום ההשקפות של החפצים שהארכיאולוגים מגלים באתרי יישוב עתיקים מסייעים להיסטוריונים לתאר את המציאות שהיתה . בתמונה - ציור אצטקי המראה משחק מזל ששמו פטולי , המתנהל בפיקוחו של אל המשחקים . מציור זה ניתן ללמוד על האמונות ואופן בילוי שעות הפנאי בחברה האצטקית .

קודם  |  הבא