הדפם

עמוד:80

הדפם שיטות לשכפול כתבי - יד וציורים , שהתפתחו לפני המצאת הדפוס והצלום . ההדפס מאפשר ליצר עתקים אחדים של יצירת אמנות כדי לפרסמה ברבים . כל טכניקות ההדפס מבססות על עקרון דומה : שטחים בולטים או חשופים מחמר נצבעים ומעבירים את הצורה הרצויה לגליון ניר , ליריעת בד או חמר אחר ; ואלו השטחים השקועים או המכסים בשכבת חמר המונע את חדירת הצבע - אינם נצבעים ואינם מופיעים בתוצר המגמר . הדפס אבן ליתוגרפיה ( ביונית , ליתוס - אבן , גרף - רשום ) היא שיטת הדפס באבן שפתחה ב - 1798 . על משטח אבן מחלק וישר מצירים בצבע שמנוני , מניחים לו להתיבש ומרטיבים במים את החללים שבין משטחי הציור . כאשר מניחים צבע שמן על משטח זה , הוא נצמד רק למקומות המשמנים ונדחה על ידי המים . אחר כך פורשים על האבן גליון ניר ולוחצים עליו , עקב כך הצבע עובר אליו במקומות הרצויים היוצרים את הצורה המצירת על משטח האבן . אפשר לשוב ולמרח צבע על משטח האבן ולהדפיס שנית . הדפס בלט בשיטות הדפס הנעשות על לוחות לינולאום , עץ , מתכת ועוד , מגלפים מהמשטח את החלקים שלא רוצים שיכסו בצבע . בדרך זו נותרים הקוים והכתמים שאנו רוצים להדפיס בולטים על פני השטח ומסביבם תעלות עמקות . כאשר מכסים את המשטח בצבע , נצבעים החלקים הבולטים בלבד . כאשר מניחים ניר על המשטח ולוחצים עליו , מקבלים את צורת פני השטח שצירנו . טכניקה זו מכרת לנו ביצור חותמות , ואפשר להשתמש בה בבית על ידי גלוף תפוח - אדמה חתוך או מחק . תחריט תחריט היא צורת הדפס הנעשית על לוחות מתכת , שחורטים עליהם או צורבים אותם בחמצות . עקרון ההדפסה דומה לדפוס הבלט , אלא שהמוצר המתקבל עדין יותר ויש צרך בשמוש במכבש דפוס . הדפס משי שיטה זו , בת אלפי שנים , המצאה בסין . היא מתבצעת על יריעת משי המתוחה במסגרת . מכסים בלכה את המשטחים שלא רוצים שיכסו בצבע , ומניחים את המשי על המשטח שעליו רוצים לציר - גליון ניר , פסת בד , לוח עץ וכדומה . כאשר צובעים את יריעת המשי הצבע אינו חודר מבעד לשכבת הלכה אלא רק במקומות הרצויים , שאינם מכסים בלכה . בכל שיטות ההדפס האלה משתמשים גם בימינו . אמנים רבים מנצלים את תהליך העבודה השונה ואת התכונות המיחדות של ההדפס כדי להשיג איכיות שלא נתן לקבל בשיטות מודרניות . כל הדפס נחשב יצירה מקורית , והאמן חותם עליו וכותב עליו מספר המצין את כמות ההעתקים במהדורה ואת המספר הסדורי המסים של כל הדפס . דפוס הדרים סוג של עצים או שיחים נותני פרי וירקי - עד , השיכים לבת - משפחת ההרריים שבמשפחת הפיגמיים . מוצאם של רב מיני ההדר באזורים טרופיים וסובטרופיים במזרח הרחוק . פרחיהם לבנים וריחניים , ולפרותיהם יש חשיבות כלפלית רבה . הסוג הדר כולל 16 מינים , מהם 8 צמחי תרבות : אתרוג , לימון , לימון מתוק ( לימטה ) , חשחש או תפוז חמוץ , תפוז מתוק , מנדרינה , פומלו ואשכולית . לכל מין יש זנים אחדים . בארצנו מגדלים תפוזים ואשכוליות וכן מנדרינות , לימונים ואתרוגים . הפרי של רב מיני ההדר מכיל שעור גבוה של סכר וכן כמות נכרת של חמצת לימון . כמו כן יש בו פקטין וויטמינים . הוא משמש מקור חשוב של ויטמין C ( סי ) . ההדרים מהוים גם מקור לשמנים אתריים שיש להם שמוש רב בתעשית הממתקים והתמרוקים . הפרי נקטף לאחר שצבר כמות מספיקה של מיץ וסכר , והוא מוכן לאכילה עוד לפני שקלפתו מאבדת את צבעה הירק . לעתים משתמשים באמצעי מלאכותי הנקרא הבחלה , לזרוז שנוי צבע הקלפה . התפוז גבהו של עץ התפוז 3 - 4 מטרים . גזעו ענף בחלקו העליון בהדפס אבן מציירים על אבן בחומר שמנוני , ואת החללים מורחים במים כדי שלא יועתקו אל גליון הנייר המוצמד לאבן . מימין : שלושה הדפסים בסגנון רומנטי מהמאה ה - 18 . למטה : ירושלים לפני כמאה שנה - תחריט מאת סמואל מאנינג .

קודם  |  הבא