חשמונאים

עמוד:115

בעיר וקראו ליהודים להקריב עליו קרבנות לאל זאוס . מתתיהו , אחד הנכבדים בתושבי מודיעין , נקרא אל המזבח למלא את מצות המלך . מתתיהו סרב באמרו , גם אם יסורו כל העמים שתחת שלטון המלך מאלוהיהם וישמעו בקולו להמיר את חקות אבותיהם , לא כן הוא ובני ביתו . " אנחנו לא נסור ימין ושמאל מאחרי חקות אבותינו". מתתיהו שלף את חרבו מנדנה והרג מתיון שקרב אל המזבח להקריב עליו קרבן , והוא ובניו הרגו גם את הנציג הסלוקי ונתצו את המזבח . אחר קרא מתתיהו אל בני עירו : " כל המקנא לתורה ועומד בברית ילך אחרי ! " כך התחיל המרד בשנת 67 1 לפני הספירה . מתתיהו ובניו עזבו את מודיעין וברחו אל ההרים . שם נאספו אליהם תומכים וחסידים , רבם אכרים ורועים , שמפעם לפעם פגעו בחילים היונים - סורים בשיטות של מלחמת גרילה ( לחמה של כחות קטנים הפוגעים ומסתלקים ) . הם גם הרגו יהודים שהתרחקו מחקי האבות , הרסו את המזבחות האלילים ומלו את ילדיהם של הורים שפחד הגזרה נפל עליהם . מתתיהו מת בשנה הראשונה למרד וההנהגה עברה לבניו . יהודה המקבי מנה למפקד המרד ובידי אחיו שמעון הפקד הטפול בענינים המדיניים . יהודה , שהיה חדור אמונה במעשיו , התגלה כמצביא זהיר ומתחכם שהצליח להערים על אויבים מנסים ועדיפים בציודם ובמספרם . במהלך המרד שהנהיג היו ללוחמים עמו הצלחות צבאיות מרשימות , שהביאו בסופו של דבר לסלוק הסלוקים מיהודה ולטהור בית - המקדש . ההריסות פנו , החצרות נקו , קדש הקדשים טהר וביום כ"ה בכסלו שנת 164 לפני הספירה נחנך בית - המקדש בטקס חגיגי בהשתתפות עם רב . יהודה המקבי הדליק את המנורה , הקטיר קטרת על המזבח והקריב קרבנות . לזכר המארע הזה נחוג מאז חג החנכה . יהודה גם כרת ברית עם רומי , אויבתה של הממלכה הסלוקית , ובכך הבטיח את עצמאותה של יהודה . אולם הצבא הסלוקי הוסיף להלחם במורדים , ויהודה נהרג בקרב בשנת 160 לפני הספירה . בני מתתיהו החשמונאי לאחר מות יהודה נטל אחיו יונתן את הפקוד על הכחות המורדים ואת ראשות המאבק במתיונים . מאבקיו הצבאיים והקשרים המדיניים שטוה עם מנהיגים סלוקים , בססו את מעמדה של יהודה כמדינה עצמאית . יונתן מנה לכוהן גדול ב - 152 לפני הספירה וכעבר שנתים למושל יהודה . הסכמים ובריתות שכרת עם המלכים סלוקים אפשרו ליונתן להרחיב את גבולות ממלכת יהודה . הוא נהרג כאשר נשבה בערמה על ידי טריפון שבקש לעצמו את כתר השליט הסלוקי ( 142 לפני הספירה ) , והכהנה הגדולה עברה לידי שמעון , יחד עם ההנהגה המדינית שכבר היתה למעשה בידיו . שני בניו האחרים של מתתיהו - יוחנן ואלעזר - נהרגו אף הם . אלעזר מצא את מותו במעשה נועז בעת קרב בפקודו של יהודה המקבי ליד בית זכריה . בקרב זה גבר המצביא הסלוקי ליסיאס על לוחמי יהודה בזכות עשרות הפילים שעמדו לרשותו . אלעזר ראה בין הפילים פיל אחד ועליו אפריון מלכותי . הוא פרץ לתוך שורות האויב , זחל מתחת לפיל ודקר אותו בחניתו אך נמחץ תחתיו . את יוחנן , המכנה הגדי , הרגו הנבטים . אחרי מות יהודה , קשר יונתן מנהיג המרד ברית עם הנבטים , שבט שישב על גבול מדבר יהודה . המורדים נהגו להעביר אליהם רכוש למשמרת . אולם באחת ההזדמניות שבהן העביר יוחנן מטען , שדדו נבטים את המטען והרגו את יוחנן . אחיו יונתן ושמעון נקמו את דמו והחזירו את הרכוש . שמעון , שירש את ההנהגה לאחר מות אחיו יונתן , כרת ברית עם המלך הסלוקי דמטריוס ה - 2 ותמך בו במאבקו בטריפון . ברית זו שחררה את יהודה מכל המסים ובכך הגיעה לעצמאות מלאה . שמעון הרחיב את גבולות ממלכת יהודה בספחו אליה את האזורים שסביב גזר בשפלה ויפו , ואפשר ליהודה מוצא לים . הוא הצליח גם לכבש את החקרא , שהיתה המעז האחרון של המתיונים בירושלים ( 141 לפני הספירה ) , וחדש את הברית שנכרתה עם רומא . באספת עם שהתקימה בירושלים ב - 140 לפני הספירה אשר שמעון רשמית למנהיג היהודים , נשיא העם ( ביונית אתנרך ) ולכוהן גדול , הוא וזרעו אחריו . כך החלה השושלת " ניצחונו של יהודה המקבי", ציור מאת האומן הפלמי פטר פאול רובנס . יהודה המקבי תפס את מקום מתתיהו אביו ועמד בראש המרד ביוונים . לאחר שניצח מצביאים יוונים מלומדי מלחמות נכנס יהודה לירושלים , טיהר את המקדש וחנך את המזבח שבו ,

קודם  |  הבא