חרקים

עמוד:110

שפרחיה הצהבים מכסים באביב ובתחלת הקיץ שטחים גדולים בשדות הבר בכל רחבי הארץ . שמה המדעי והעברי של החרצית מרמז על צבעה וצורתה . מקור השם חרצית במלה חרס , שהיא כנוי לשמש . ואכן החרצית צהבה כשמש ועגלה כמוה . אקלים מרכבים צמחים חרקים מחלקה של בעלי - חיים במערכת פרוקי - הרגלים . זו המחלקה הגדולה ביותר בממלכת החי - יש בה יותר ממיליון מינים שונים . החרקים הם יצורים קטנים - ארך גופם מגיע בדרך כלל למילימטרים אחדים או לסנטימטרים אחדים לכל היותר , ויש ביניהם הקטנים אף ממילימטר אחד . החרקים נפוצים בכל היבשות ומתקימים בכל מקום שאקלימו מסגל לקים צמחיה כלשהי . יש גם מינים החיים בנחלים ובאגמים . גוף החרקים גופם של החרקים מכסה בקרום נקשה , העשוי מחמר הנקרא כיטין . קרום זה הוא השלד החיצוני המגן על גוף החרק מפני אבוד מים . הגוף נחלק לשלושה חלקים : ראש , חזה ובטן . ראשו של החרק עשוי חטיבה אחת , אולם החזה והבטן עשויים פרקים פרקים . בחזה שלושה פרקים , ובכל אחד מהם קבוע זוג רגלים . לחרקים יש אפוא שש רגלים . לרב החרקים יש שני זוגות כנפים , המחברות לפרק האמצעי והאחורי של החזה . בטן החרק מרכבת מפרקים אחדים והיא על כן החלק הגמיש ביותר בגוף . אצל מינים רבים זוג הכנפים הקדמיות הן כנפי חפיה קשות המכסות ( מחפות ) בזמן מנוחה את שתי הכנפים האחרות - כנפי התעופה - שהן דקיקות יותר . למינים מסימים של חרקים - כגון זבובים ויתושים - יש רק זוג אחד של כנפים , ויש חרקים שהם חסרי כנפים לחלוטין . אצל הנמלים , לדגמה , לזכרים ולמלכה יש כנפים ( כנפי המלכה נושרות כשהיא מתחילה לבנות את הקן ) ולנמלים הפועלות אין כנפים . ברגלי החרקים יש בדרך כלל זוג צפרנים , ובמינים רבים - גם כריות הדבקה שבעזרתן יכול החרק ללכת על משטחים חלקים כשגבו מפנה למטה . איברי החושים , הלעיסה והנשימה בגוף החרק יש שערות חוש , שמקצתן רגישות ללחץ ומקצתן רגישות לחמרים כימיים . הן מצויות במיחד במחושים המזדקרים מראש החרק , שהם איברי חוש הריח והמשוש העקריים שלו . בראש החרק יש שתי עיני תשבץ ועוד שלוש עינים פשוטות . כל אחת מעיני התשבץ מרכבת מאלפי עיניות קטנות . למינים אחדים של החרקים יש איברי שמיעה . בראש החרק יש שלושה זוגות של גפי פה . אצל חרקים מסימים - כגון התיקנים , החגביים והחפושיות - גפי הפה הן לסתות המתאמות ללעיסה . הן מסדרות זו מעל זו , ונפתחות לצדדים ( ולא למעלה ולמטה כמו הלסתות של היונקים ) . אצל מינים מסימים התפתחו גפי פה המתאמים לתפקידים שונים . לדבורה , למשל , יש גפי פה המתאמים ללקיקה ולמציצה . לפרפרים - גפי פה מוצצים . לפשפשים ולנקבת היתוש - גפי פה המתאמים לעקיצה . החרקים נושמים באמצעות פתחי אויר המצויים בצדי החזה והבטן . פתחים אלה נתנים לסגירה . האויר נכנס למערכת צנורות המכנים טרכאות , המסתעפים בכל הגוף . חרקים החיים במים עולים מדי פעם אל פני המים כדי לשאף אויר . גלגול מלא וגלגול למחצה החרקים מתרבים על ידי הטלת ביצים . מן הביצה בוקע זחל , שאינו דומה כלל לחרק הבוגר . הוא חסר כנפים , בעל גוף מארך ודומה לעתים לתולעת . הזחל אוכל הרבה וגדל , ובתקופת גדולו הוא משיל פעמים אחדות את עורו . לאחר שהזחל הופך לחרק בוגר , אין הוא גדל עוד . צורת התפתחות זו נקראת גלגול . מבחינים בשתי צורות של גלגול : גלגול למחצה וגלגול מלא . בגלגול למחצה הזחל הופך בהדרגה לבוגר תוך כדי גדולו . כך מתפתחים התיקנים , גמלי שלמה , החרגולים ועוד . בגלגול המלא יש השפירית הזריזה וקלת הכנפיים נמנית אף היא עם החרקים . גופו של החרק נחלק לשלושה חלקים : ראש , חזה ובטן . הראש בנוי חטיבה אחת , ובכך הוא נבדל מהחזה והבטן , העשויים פרקים - פרקים , הגוף כולו מכוסה במעטה נוקשה , המגן עליו מפני איבוד נוזלים .

קודם  |  הבא