חקלאות

עמוד:95

בלי החקלאות לא היו בני אדם יכולים להתקים אלא בקבוצות קטנות של צידים ודיגים . החקלאות היא שעצבה את התפתחותה של התרבות האנושית ויש לה תפקיד חשוב בשפור רוחתו ובריאותו של האדם . התרביות הראשונות בעולם קמו במקומות שבהם הגיעה החקלאות לרמה גבוהה יחסית : בעמק הנילוס וכן בשומר ובבבל , ששדותיהן הפוריים השקו במי הנהרות פרת וחדקל . מרועי צאן לעובדי אדמה החקלאות קושרת את האדם למקום אחד . בישראל נתן לראות עד היום את ההבדלים בין שתי צורות החיים העתיקות : זו של רועי הצאן הנודים וזו של עובדי האדמה היושבים במקומות קבועים . הפלחים הערבים הם אכרים היושבים בבתיהם ועובדים בשדותיהם ומעבדים את האדמה , ואלו הבדוים נודדים ממקום למקום עם צאנם . בשחר התרבות האנושית עברו בני אדם רבים מחיי הנודות של הרועה לחקלאות , והתישבו בשטחים הפוריים של העמקים . בדרך כלל הוקם הכפר ליד נחל , נהר או מקור מים אחר . החיים בצותא בישוב קבע יצרו חיים מרכבים ומענינים יותר . המגע בין בני האדם התחזק , ועמו העזרה ההדדית . לפני שהיתה החקלאות , ואתה ישובי הקבע , נאלצו הציד והרועה לעסק בכל המלאכות ולספק בעצמם את כל צרכיהם . בכפר קמו ראשוני הממחים - ראשוני בעלי המלאכה . ואם נזקק עובד האדמה לכלי חרס או לקרדם אבן מלטש , הוא רכש אותם אצל בעל המלאכה תמורת חלק מיבול שדותיו . התפתחות החקלאות האדם הקדמון נטל מן הצומח ומן החי שבסביבתו מזונות ובגדים , אך לא גדל צמחים או בעלי - חיים . במהלך השנים התחיל האדם לבית חיות ועופות , כדי שיוכל להפיק מהם תועלת בזמן ובכמות הרצויים לו . משערים כי האדם הקדמון התחיל לבית בעלי - חיים לפני שלמד לגדל צמחים . אחר כך הוא גלה , כי מזרעים אפשר לגדל צמחים , גלוי שהביא אותו להתחיל לעבד את האדמה . האכר הקדמון הבחין , כי הגרעינים מצליחים להתפתח היטב באדמה מבקעת ורכה , ועל כן חרץ חריצים באדמה במקל מעקם וחד או בקרן של איל לפני שטמן את הזרעים בקרקע . מכאן התפתחה המחרשה הראשונה , זו העושה שתי תנועות בבת אחת , אחת כלפי מטה ואחת קדימה , והופכת את האדמה . עד שבית השור היו בני האדם מושכים בעל וגוררים בעצמם את המחרשה . כך החלו השדות שלארך הנהרות והנחלים להניב חטה , שעורה , שפון ודגנים אחרים . לאחר שקצר את החטה במגל מעץ או מאבן או תלש את השבולים בידיו , דש האכר הקדמון את גרגרי החטה במורג גס , וחבט בה במקל עבה ומסקס כדי להפריד בין הגרגרים והמוץ . אחר כך הוא היה זורה ( מניף וזורק באויר ) את החטה כדי שהגרגרים הכבדים יפלו ארצה , ואלו המוץ הקל ינשא ברוח . אחר כך אסף האכר את הגרגרים ושם אותם בתוך מדוכה - בול עץ חלול - והכה עליהם בעלי עבודות חקלאיות במצרים העתיקה . קטע מציור קיר שנחשף בקבר מצרי בעיר הליופוליס . בראשית המאה ה - 18 הומצאה מכונה חקלאית ששחררה את האדם מזריעה ידנית . המכונה חרשה תלמים באדמה ובה בשעה פיזרה עליה זרעים .

קודם  |  הבא