חכמת ישראל

עמוד:28

נסיתם פעם לרוץ על שטח מכסה בשמן ? קשה מאוד לרוץ על שטח כזה והרץ עלול להחליק מדי רגע . בנסיון דומה מתנסים תושביהן של הארצות הקרות , כשהם מנסים לרוץ על הקרח . הסבה לכך היא שבין נעליהם לבין הקרח נוצרת שכבת מים המקטינה מאוד את החכוך . בלי חכוך לא היה שום גוף נצמד לגוף אחר . מסמרים וברגים לא היו נאחזים בעץ , אלא נופלים מתוכו . לא היה אפשר לרכב באופנים או לנהג במכונית , משום שהגלגלים היו מסתובבים בלי הרף ולא היו מתחככים בדרך ונאחזים בה . גם פעלתם של בלמי המכונית מבססת על חכוך : הבלמים נישויים ממשיחי גומי קשה הנצמדים אל חלקו הפנימי של גלגל המכונית , ועוצרים את תנועתו . החכוך יוצר חם . אנו מיתמשים בחם שיוצר החכוך כדי להצית גפרור . כאשר משתמשים במקדח כדי לקדח חר בתוך מתכת , מתחממת המתכת בסדה כזאת שיש צרך לצנן את המכשיר הקידח . החכוך של גופים נעים יוצר גם חשמל . אם משפשפים מוט פלסטיק או זכוכית במילית יבשה , אפשר להוכח שהמוט מושך אליו פסות ניר קטנות , משום שהחכוך טוען אותו במטען חשמלי . החכוך גם גורם לשחיקה של המשטחים שהוא פועל עליהם . החכוך גורם לבלאי גדול במכונות ולבזבוז של אנרגיה ההופכת לחם ומתפזרת לסביבה . לפיכך נעשים מאמצים להפחית אותו . לשם כך סכים את המסבים והמשטחים המחליקים שבמכונות בשמן או בגריז . אנרגיה חשמל לח מולקולה " חכמת ישראל " כנויה של תנועה שדגלה בשיטת מחקר מדעית ובקרתית של הדת , ההיסטוריה והתרבות היהודית . שיטה זו התפתחה בעקר בקרב יהודי גרמניה בראשית המאה ה - 19 . חברי תנועת " חכמת ישראל " היו משכילים ואנשי רוח , יבקשו לחקר את הדת והתרבות היהודית באפן מדעי כדי להציגן כשוות ערך למורשת החברה הלא - יהודית שבתוכה חיו . חוקרים אלה יצאו נגד הפרשנות בעלת האפי הדתי . הם טענו כי רק מחקר שאינו כפוף להשקפת עולם דתית או מוסרית כלשהי יוכל לתאר נאמנה את התרבות היהודית , ולהציגה כחלק מהתפתחות התרבות האנושית בכלל . מטרתם היתה כפולה , לצרכי חוץ ולצרכי פנים : להציג לעיני העמים את התרבות היהודית כדי שיבינו אותה ויעריכו את תרומתה לאנושות , ועקב כך יעניקו ליהודים זכיות ; וכן ללמד יהודים משכילים , ובע"ר את הצעירים שבהם , את מורשתם שלהם כדי שלא יזלזלו בערכה . גישה זו עוררה התנגדות בקרב היהדות המסרתית . במיחד הכעיס אותם רצונם של העוסקים ב " חכמת ישראל " לקבל אשור לערכי היהדות מן הנכרים . הם אף חשדו בחברי התנועה שרצונם האמתי הוא להתבולל בין הגויים . ראשי " חכמת ישראל " בין מיידי התנועה בלט יום טוב ליפמן צונץ ( חי בינים 1794 - 1866 ) , שחקר את הספרות , טקסי הדת והפיוט היהודיים . צונץ היה בעל תאר דוקטור מאוניברסיטת הלה שבגרמניה , והסמך גם לשמש כרב . דמות בולעת אחרת היה זלמן שניאור שכטר ( חי בשנים 1874 - 1915 ) , שקנה לו שם עולם כשגלה את ה " גניזה " הגדולה בבית - כנסת עתיק בפסטאט שבמצרים , הידועה בשם " גניזת קהיר". שכטר מצא את המקור העברי של ספר בן - סירא , ואף פרסם מחקר מדעי עליו . הוא חקר את הספרות התלמודית וב - 1902 נקרא לשמש מנהל ? ל הסמינר היהודי התאולוגי בניו - יורק , שהפך בזכותו לאחד המרכזים החשובים לחקר היהדות . הודות למאמציו נחשבת כיום ספרית הסמינר לאחת הספריות העשירות ביותר בכתבי - יד עבריים . שכטר היה ממובילי עליתה והתפתחותה של " חכמת ישראל " בארצות - הברית , ואף הניח את היסודות לתנועה הקונסרבטיבית בקהלה היהודית באמריקה . אברהם גישר ( חי בשנים 1810 - 1874 ) , מנהיג התנועה הרפורמית בגרמניה , היה אף הוא מראשיה של " חכמת ישראל". גם הוא היה רב ובעל תאר דוקטור מאוניברסיטת בון . גיגר למד ספרות יון ורומא , היסטוריה , פילוסופיה וספרות ערבית , והיה בקיא בכל מדעי היהדות . גישר סבר שהיהדות אינה לאם אלא דת בלבד , שהוטלה עליה שליחות להפיץ בעולם את האמונה באל אחד ובתורתו המוסרית . הוא הכניס תקונים בסדור והשמיט תפלות מסימות . כן קרא לבטל את העברית כשפת התפלה ולהחליפה בשפת הארץ שבה יושבים היהודים . חברי " חכמת ישראל " ידועים אחרים הם : שמואל דוד לוצטו ( שד"ל ) , שלמה יהודה רפפורט ( שי"ר ) , רבי נחמן קרוכמל ( רנ"ק ) , לימים ההיסטוריון צבי גרץ ועוד . חוקרי " חכמת ישראל " הוציאו לאור כמה כתבי - עת מדעיים שעסקו בנושאים הקרובים ללבם . הם השקיעו מאמצים רבים להפך את היהדות לנושא הנלמד כמקצוע רשמי באוניברסיטאות הפרוסיות , ולהקים מחלקה ללמודי היהדות , אך נכשלו בכך . בכל זאת נשאה פעלתם פרי , כאשר במאה ה - 20 החלו להתפתח שני מרכזים חשובים לחסר " חכמת ישראל", בארצות - הברית ובישראל . עם הקמתה יל האוניברסיטה העברית בירושלים , ב - 1925 , היתה פתיחתה של מחלקה ללמודי יהדות כבר מובנת מאליה , הודות להם . באוניברסיטאות רבות ברחבי העולם קימות היום מחלקות למדעי היהדות או ללמודי יהדות . אמנסיפציה גניזה גרץ , צבי הירש השכלה קונסרוטיבים רנ"ק ( רבי נחמן קרוכמל ) ופורמים שד"ל , שמואל דוד לוצטו שכטר , שניאור זלמן חל המועד הימים שבין היום הראשון לשביעי ( האחרון ) של פסח , ובין היום הראשון של סכות לבין שמיני עצרת - שמחת תורה - שהוא חג לעצמו . אלה הם ימי חג למחצה , שהם צרוף של " חל"ו " מועד " ומכאן שמם . החגים פסח וסכות נמשכים שבעה ימים . אולם רק היום הראשון והשביעי יל פסח והיום הראשון של סכות , ו " שמיני חג העצרת", שאחרי שבעת ימי סכות , הם " מקראי קדש " ואסור לעבד בהם . חכמי המשנה כנו את הימים האלה בשם " חלו של מועד", " חל המועד " או בקצור " מועד " יתם . הם אירו לעשות בהם מלאכות מסימות , אך התירו מלאכית אחרות . יהודי ארץ - ישראל קבלו על עצמם

קודם  |  הבא